[הידעת?] שנת הג'וצה

17854755_1870876286460513_4265000548663952951_o

כידוע, פסח מתקיים בחודש ניסן - שהוא החודש הראשון למניין חודשי התורה. על אף שראש השנה הוא בתשרי על פי התורה תחילת החודשים היא דווקא בחודש ניסן, ואנחנו מעברים את השנה פעם בארבע שנים בחודש נוסף (אייר א' וב') כדי שפסח יצא בדיוק בחג האביב ובעונה המתאימה. בדיוק כמו שליהודים יש ספירה ייחודית (התשע"ו, התשע"ז וכ'ו) שאינה תואמת את ספירת הנוצרים, כך גם בצפון קוריאה יש ספירה מיוחדת הנקראת ג'וצה (Juche) על שם אידיאולוגיית הג'וצה של קים איל סונג. בצפון קוריאה סופרים את השנים לפי הולדתו של המנהיג העליון, משנת 1912 הנקראת "שנת ג'וצה 1". כל השנים שקדמו לשנה זו נספרות ע"פ השנה הנוצרית, אך אפילו בעיתונים, בחדשות ובספרים משתמשים כיום בלוח השנה הג'וצאי. לוח השנה הזה אומץ בקוריאה הצפונית עם מותו של קים איל סונג, בשנת 1997. אם כן, השנה הנוכחית (2017; התשע"ז) היא שנת ג'וצה 106.

המשך לקרוא

[הידעת?] האניו

14468788_1783034011911408_3341527879693038247_o

האניו (해녀, מילולית: נשות הים) הן צוללניות באי ג'ג'ו הידועות בנפש העצמאית שלהן, ברצון הברזל שלהן ובנחישות שלהן. ההאניו הן הנציגות של מבנה המשפחה הסמיי-מטריארכלי בג'ג'ו ומסורת זו מתחילה עוד משנת 434 לספירה. במקור, צלילה הייתה התמקצעות בלעדית לגברים, פרט לנשים שהיו מצטרפות לבעליהן. במאה ה18 צוללניות עלו במספרן על צוללנים. ישנן מספר סיבות לשינוי הזה: במאה ה17 מספר רב של גברים נספה בים לאחר תאונות-דייג, מה שהשאיר את המלאכה לנשים שנותרו. הסבר נוסף הוא שלנשים יש באופן פיזיולוגי יותר שומן תת עורי וסיבולת גבוהה יותר לרטט מגברים, מה שהופך אותן למתאימות יותר לתנאים במים הקרים. מסמך מהמאה ה18 מתעד שבעבר ניגבו מיסים בצורת שבלולי אבלון מיובשים - מה שאילץ נשים רבות לצלול למים הקפואים בעודן בהיריון. לא משנה מה הסיבה, צלילה הפכה לתעשייה נשית בג'ג'ו כשנשים רבות החליפו את בעליהן כמפרנסות הראשיות במשפחה. התופעה הפכה פופולארית אחרי הכיבוש היפני בקוריאה, שהחל ב1910, וצלילה הפכה להכנסה רווחית יותר. עד התקופה הזו, רוב הסחורה מהצלילה של ההאניו ניתנה לשלטון צ'וסון כמנחה. כשהיפנים כבשו את קוריאה הם ביטלו את המנהג הזה ואפשרו להאניו למכור את השלל שלהן בשוק ולהרוויח כסף עבורו. הצמיחה של ההאניו המשיכה רבות אחרי הכיבוש, ובשנת 1960 המוקדמות ההאניו דגו מעל 60% מהדגים באי ג'ג'ו ומעל 40% מהבעלים של ההאניו נותרו מובטלים. בגלל שכל כך הרבה משפחות תלויות בהאניו כהכנסה הראשית שלהם, התפתחה אט אט חברה סמי-מטריארכלית באי ג'ג'ו כשההאניו מוצבות בראש המשפחה. באיים הקטנטנים שבחופי ג'ג'ו (כמו האי מארה) בהם הצלילה הייתה ההכנסה היחידה, המהפך הזה בתפקידי המגדר הגיעה לשיאה; גברים היו דואגים לילדים ועורכים את הקניות ואילו הנשים היו מביאות את הכסף הביתה. התגלמות נוספת לחברה המיוחדת בג'ג'ו כוללת גברים המשלמים את הנדוניה למשפחת הכלה ומשפחות החוגגות את לידתן של בנות יותר מלידתם של בנים. עם זאת, למרות שיש אלמנטים רבים של חברה מטריארכלית בג'ג'ו, הם פשוט לא רבים מספיק על מנת להתעלות על המסורת הקונפוציוניסטית הקיימת בחצי האי הקוריאני. כתוצאה מכך, מחוץ לשטח הביתי שלהם אין הרבה דברים ששונים בג'ג'ו מבשאר קוריאה; גברים עדיין ממלאים את רוב המושבים בתפקידים פוליטיים ומנהיגותיים, הם היחידים שיכולים לבצע את הטקסים הקדושים לאבות הקדמונים והם אלו שיורשים בסופו של דבר את רכוש המשפחה. כיום המצב קצת שונה, וחוגגים להאניו על היותן האוצר היקר ביותר של ג'ג'ו. הממשל הקוריאני מראה את הערכתו לתרומה המיוחדת של ההאניו לתרבות של ג'ג'ו, והם מממנים את הציוד שלהן ומתירים להן זכויות מיוחדות למכור את סחורתן הטרייה. במרץ 2014 הממשל אפילו הגיש בקשה מול אונסק"ו להכיר בהאניו כנחלת התרבות של האי. אך כמו דברים רבים בהיסטוריה, גם תעשיית הצוללנות נפלה קורבן לאינדוסטריאליזם. משנת 1960 הממשל הקוריאני חיפש דרכים להקפיץ את כלכלת המדינה בכל שטחיה, ומשום שג'ג'ו לא הייתה מקום שניתן לבנות בו מפעלים בצורה פרקטית, הממשל החליט להפוך את האי ליצואן של מנדרינות. בשנת 1969 כפריים רבים הצטרפו לתעשיית התפוזים, ויותר מ2% מהאדמה בג'ג'ו יועדה לעיבוד וייצור של מנדרינות. כל השינויים הללו השפיעו רבות על מספר נשות ההאניו, וזאת משום שכעת הוצבה בפניהן אלטרנטיבה לעבודה שאינה כרוכה בשבירת גב ובתנאים גרועים. בחמשת השנים שבין 1965 ל1970, צנח מספר ההאניו מ23,081 ל14,143. האפשרויות הרבות לקידום ולהשכלה גרמו גם לנשים צעירות רבות לנטוש את החלום להפוך להאניו ולעבור לעבוד במפעלים. בשנת 1970 כ31% מההאניו היו בנות 30 ומטה, 55% בין גיל 30 ל49 ו14% בנות 50 ומעלה. נכון לשנת 2014, 98% מהנשים העוסקות במלאכת הצלילה הן מעל גיל 50. אז איך מתחילים להיות האניו? מאמנים בנות מגיל 11, מתחילים במים רדודים ועוברים משם לעומקים מאתגרים יותר ולאחר 7 שנים של אימונים הנערה הופכת להאניו באופן רשמי. כיום ההאניו המבוגרת ביותר בת יותר מ80 שנים, והיא צוללת מעל ל66 שנים. הן משתמשות בחליפת צלילה, משקפות, כפפות, משקולות לחזה (כדי לעזור לצלילה), מנכש עשבים ורשת המחוברת למכשיר הציפה. ההאניו מאחסנות את הסחורה שלהן ברשת עד שתם יום העבודה שלהן. השהות שלהן מתחת למים תלויה בעונה, הן נשארות מתחת למים רק כשעה בחודשי בחורף הקרים, ולאחר מכן הן יוצאות להתחמם סביב למדורה ל3-4 שעות וחוזר חלילה. בחודשי הקיץ החמים הן נשארות מתחת למים כשלוש שעות ברצף לפני שהן יוצאות להפסקה. למרות זאת, ההאניו גילו שהן יכולות להישאר במים בין 5 ל6 שעות ברצף, אפילו בתקופת החורף. בכל צלילה ההאניו מגיעות לעומק של כ30 מטר ויכולות להחזיק את נשימתן מעל ל3 דקות. השלל שלהן כולל שבלולי אבלון, קונכיות, תמנונים, קיפודי ים, אסצידיות, אלגה חומה, צדפות וסוגים שונים של אצות. בנוסף, הצוללניות עומדות בסכנות רבה ממדוזות וכרישים.

המשך לקרוא

[הידעת?] סוגי דם בקוריאה

15156813_1811786845702791_5233920471659413576_o מקובל בקוריאה לשאול מה סוג הדם שלך, וזאת מכיוון שהם מאמינים בסוגי דם כבמעין גלגל מזלות אסטרולוגי. בהמון סרטים וסדרות מתייחסים לשידוך מוצלח כאחד שבו לבני הזוג יש סוגי דם מתאימים, ולעיתים אף מאשימים את סוג הדם בכשלונותיו של אדם מסויים. סוג דם A: שמרניים, מופנמים, מאופקים סבלניים, דייקנים ונוטים להיות פרפקציוניסטים. עם זאת, הם גם אובססיביים, עקשנים, אנוכיים ולחוצים. לרוב אנשים בעלי סוג דם A מוגדרים כאנשים נאמנים ומסורים, הם לא אוהבים לשתף את רגשותיהם והם משתכרים בקלות. סוג דם B: אוהבי בעלי חיים, יצירתיים, גמישים, אינדיווידואליים, אופטימיים ונלהבים. הם גם נוטים לשכוח דברים מהר, חסרי אחריות ומתרכזים בעיקר בעצמם. אנשים בעלי סוג דם B אוהבים להסתדר בכוחות עצמם, הם עצמאיים ולא אכפת להם לרוב ממה שחושבים עליהם. למרות שלרוב מתייחסים אליהם כאל עצלנים ורדודים הם יכולים להיות דיי נלהבים לגבי דברים שהם אוהבים לעשות... אבל סבלנות זה לא הצד החזק שלהם. סוג דם AB: בעלי שליטה עצמית, אמפטיים, מסוגרים ורציונאליים. בנוסף, הם גם מרוחקים, ביקורתיים, הססנים ונוטרי טינה. אנשים בעלי סוג דם AB פועלים מהראש ולא מהלב. הם רציונאלים, טובים עם כסף ולא צפויים. למרות שהם דיי מרוחקים, הם מעדיפים הרמוניה על בידוד. חלק מגדירים אותם כ"דו פרצופיים" ובעקבות כך לא מהימנים. סוג דם O: שאפתנים, אתלטיים, איתנים ובעלי ביטחון עצמי. כמו כן, הם גם יהירים, חסרי רגישות, חסרי רחמים ושחצנים. אנשים בעלי סוג דם O הם בעלי האופי המנהיגותי. הם מאוד נלהבים ומביעים זאת בצורה בולטת מאוד, אבל יכולים לשעמם אחרים למוות עם האובססיה שלהם להצלחה. הם יוצאים מנקודת הנחה שהם טובים בכל ולכן לא מהססים להמר בקלות על דברים שאחרים היו שוקלים פעמיים. אז איזה סוג דם יש לכם? --- הידעת2: להקת הקייפופ B1A4 נקראת כך משום שלאחד מתוך חמשת חברי הלהקה יש סוג דם B ולארבעה האחרים יש סוג דם A. להיצ'ול מלהקת הבנים סופר ג'וניור יש מועדון חברים שהקריטריון להתקבל אליו הוא שיהיה לך סוג דם AB.
המשך לקרוא

[הידעת?] היום הלבן

17192230_1858927314322077_7172062361289104559_oהיום הלבן (White Day) הוא חג אהבה שנוסד ביפן ב-1978. היום הלבן נחגג ב-14 במרץ, חודש בדיוק לאחר הוולנטיין. החג נחוג בעיקר ביפן, קוריאה הדרומית וטאיוואן. בוולנטיין נהוג שנשים מביאות מתנות שוקולד לגברים, כהבעת אהבה, מתוך נימוס או כמסורת כחברתית. את השוקולד קונים בחנות או מכינים עצמאית, כשנהוג יותר להכין שוקולד בהכנה עצמית אם רוצים להביע עד כמה חשוב האדם לו ניתן השוקולד. ביום הלבן מתהפכים התפקידים: גברים שקיבלו שוקולד בוולנטיין "מחזירים את הטובה" ומעניקים מתנות לנשים ביום הלבן. על פי המסורת, המתנות שמעניקים ביום הלבן הן עוגיות, תכשיטים, שוקולד לבן, הלבשה תחתונה לבנה, ומרשמלו. יש הטוענים כי שווי המתנה ביום הלבן צריך להיות פי שלושה משווי המתנה שניתנה בוולנטיין. ישנן מספר תאוריות למקורו של היום הלבן. אחת מהן מספרת שבשנת 1965 מפעל לייצור מרשמלו הציע לגברים להחזיר תמורה לשוקולד ולשאר המתנות שהם קיבלו בוולנטיין ולהביא בתורם מרשמלו לנשים. מאותו זמן היום נקרא יום המרשמלו. לאחר מכן, המפעלים שמו לב שהם יכולים להרוויח על חשבון המסורת הזו, והציעו לגברים לקנות שוקולד לבן. במקור, המתנה שהוענקה על ידי הגברים הייתה בצבע לבן, לכן יום זה נקרא היום הלבן. 

המשך לקרוא

היום פתוח באוניברסיטה העברית בירושלים!

כמיטב המסורת, אנחנו שמחים להזמינכם ליום הפתוח באוניברסיטה העברית שיערך ביום שישי ה3.3.17. האוניברסיטה העברית היא האוניברסיטה היחידה בישראל המתמקדת בלימודי קוריאה כחוג ראשי, אותו ניתן לשלב עם מגוון מקצועות שונים. שווה להגיע ולשמוע
המשך לקרוא

[חדשות] קצת על קוריאה בערוץ 10

admin

25 בפברואר 2017

כללי

אין תגובות

שבת שלום לכולם! ארגון קוריאה ואני שמח לפרסם פה את הכתבה המלאה ששודרה אתמול בערוץ 10, שסבבה אחר תופעת הגל הקוריאני בישראל. הארגון שמח מאוד לקשר את הערוץ להילה הלוי, שקיבלה סיקור נרחב במהלך הכתבה. כמו כן, תוכלו לראות בכתבה גם את מונטי רוסמן, אשת מפתח בכל הנוגע לתיירות ואוכל קוריאני בישראל שהעבירה את סדנת הקימצ'י האחרונה בבניין השגרירות, את רפי ברבירו - יוצר תוכנית Fly Guy, את לימור לשנייאק השפית המפורסמת, את סנדי ואביב שייצגו אותנו בתחרות הקייפופ וורלד פסטיבל בשנה האחרונה ועוד אנשים נוספים שסקרו רבדים שונים בתרבות הקוריאנית.
אנחנו מקווים שנמשיך לקבל חשיפה תקשורתית ומפרגנת כזו גם בהמשך, ושבעתיד הקהילה הישראלית תקבל סיקור נרחב יותר שיראה צדדים מעניינים אחרים שלה מעבר לגאנגנאם סטייל תודה רבה לכל האנשים המקסימים שהתראיינו ותרמו לקידום קוריאה בישראל! לכתבה: http://10tv.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1232962    
המשך לקרוא

[הידעת?] הדגל הקוריאני

13558596_1751942968353846_3184360508568871895_o

ה"טֶאגוּקִי" הינו דגלה הרשמי של דרום קוריאה. הדגל מורכב משלושה חלקים מרכזיים: הרקע הלבן, הטאגוק הכחול-אדום במרכז הדגל וארבעת הטריגראמים השחורים בקצוות. מאחר ולבן היה הצבע המסורתי הרשמי של קוריאה במאה התשע-עשרה, הרקע נבחר בצבע זה; בנוסף, בתרבות הקוריאנית המסורתית לבן מייצג טוהר ושלום. המעגל במרכז הדגל, היין-ויינג הכחול-אדום הנקרא גם "טאגוק", מייצג את האיזון ביקום. הכחול מייצג את הצד השלילי והאדום את החיובי, לכן חשוב שהחלק האדום תמיד יהיה מעל החלק הכחול ולא הפוך.

הטריגרמות יחד מייצגות את התזוזה יחד בהרמוניה, כל טריגרמה מייצגת ארבעה אלמנטים שונים; ניתן לראות את הפירושים השונים בלחיצה כאן: http://kandi.org.il/wp-content/uploads/2016/04/1.png חשוב לציין כי לכל חלק בדגל מספר פירושים שונים, כפי שהטריגמות מייצרות ארבעה אלמנטים מהיבטים שונים, כך גם היין ויאנג מייצגים את הטוב והרע, לעיתים את הגבר והאישה וישנם פירושים נוספים בנושא. הדגל הקוריאני הפך לשיח ציבורי רק בשנת 1876, בתקופת שלטונה של שושלת ג'וסון. לפני 1876 לא היה קיים דגל קוריאני כלל, והוא אפילו לא הוגדר כמשהו שחשוב לשים על הפרק. הדיון החל כשנחתם הסכם הידידות בין קוריאה ליפן באותה שנה, ליפן היה דגל משלה אך לקוריאה לא. בשנת 1880, התרבות המתפתחת הכריחה בעל כורחה את קוריאה לייצר לעצמה דגל שייצג אותה. הועלתה הצעה להשתמש בדגל של שושלת שינג הסינית, אך הבקשה להשתמש בדגל נשכחה והועלתה על המדף לשנתיים – רק ב1882 הנושא חזר לדיון, בזמן ההסכמים בין ארה"ב לקוריאה. כשהשגריר הציג דגל הדומה מאוד לדגל יפן הועלתה הצעה להפוך את הדגל הקוריאני לעיגול שחור ואדום על רקע לבן, כך בשנת 1883 הוכרז הדגל הקוריאני הרשמי. לפני חלוקת קוריאה, דגל דומה התנוסס מעל תורני כלל המדינה. למרות זאת, אחרי החלוקה התחילו להשתמש בשני דגלים שונים – דגל דרום קוריאה ודגל צפון קוריאה. הדגל הדרום קוריאני הנוכחי הוכרז כדגל הרשמי ע"י הכנסת הקוריאנית ב15 באוקטובר 1949 למרות שהשתמשו בו לייצוגים שלטוניים שנים קודם לכן. בשנת 1997 נעשתה הבהרה בנוגע לצבעי הדגל, מאחר שמרוב שינויים היה קשה להבדיל אם החלק הכהה בדגל הוא שחור, סגול או כחול. הוחלט כי הטאגוק יהיה בצבע אדום וכחול, וכך נשאר הדגל הקוריאני עד היום.
המשך לקרוא

[הידעת?] מוניות בקוריאה

14753851_1795774587304017_7760068068343269846_o (1)

בקוריאה ישנן המון מוניות, והן נקיות, בטוחות, והחשוב מכל - לא יקרות. ניתן למצוא מוניות בכל תחנת מוניות וגם המון שנוסעות ברחובות, ניתן גם להזמין מונית בצורה טלפונית אך השירות הזה יקר מעט יותר. לאחרונה, מספר הולך וגובר של נהגים לומדים לדבר באנגלית, דבר המועיל לתיירים ומבקרים זרים. כל המוניות בסיאול מקבלות כרטיסי אשראי או כרטיסי תחבורה (טי-מאני, המקבילה לרב קו הישראלי) אך יתכן שבאזורים אחרים בקוריאה יבקשו לשלם רק במזומן. המוניות בקוריאה מעניקות שירותים שונים בהתאם לצבען: מוניות אפורות, כתומות ולבנות הן המוניות הבסיסיות ביותר; מוניות "דלוקס" הן שחורות עם כיתוב צהוב בצדדים, הן מציעות מעט יותר מרחב לנוסעים ושירותים מתקדמים יותר ממוניות בסיסיות. ההבדל הנוסף הוא השינוי במחיר ההתחלתי של המונה שגבוה יותר במוניות אלו, אך מצד שני אין עלויות נוספות על נסיעות בשעות מאוחרות; מוניות ג'אמבו יכולה להכין בין שישה לעשרה אנשים, התעריפים זהים לאלו במונית הדלוקס. תעריף התחלתי במונית רגילה מתחיל מ3,000 וון בערך (כמעט 15 שקל). את שאר התעריפים תוכלו למצוא באתר הבא: https://english.visitkorea.or.kr/enu/TRP/TP_ENG_7.jsp

המשך לקרוא

[שישי קוריאני] יורים ומחבקים: ייצוג הסכסוך בין צפון ודרום קוריאה בקולנוע הדרום קוריאני | ד"ר פבלו אוטין

IMG_4700תמונות מהרצאתו המדהימה של פבלו אוטין (Pablo Utin) על ייצוגו של הסכסוך הצפון-דרום קוריאני בקולנוע הקוריאני, שהתקיימה היום בשגרירות קוריאה בהרצליה תחת פרוייקט "שישי קוריאני". ד"ר פבלו אוטין הינו מרצה וחוקר קולנוע, מלמד באוניברסיטת תל-אביב, מכללת בית ברל ושנקר. בין היתר מלמד קורס על הקולנוע הדרום קוריאני וחוקר ביטויים של סכסוכים בקולנוע. אוטין פרסם שלושה ספרים על קולנוע ישראלי "קרחונים בארץ החמסינים" (2008), "רואים שקוף, הקולנוע של איתן גרין" (2008, עורך) ו-"שיעורים בקולנוע" (2016). ב-2017 יראה אור ספרו החדש "רקווים לחלום" על הסכסוך הישראלי-פלסטיני בקולנוע הישראלי. מצפים לראותכם בסדנת הקימצ'י של החודש הבא, פרטים על הסדנה יפורסמו בהמשך בדף ההפייסבוק שלנו! לתמונות נוספות:
המשך לקרוא

[הידעת?] קריסמס בקוריאה

15724841_1824449881103154_5629769838491770960_o

מאחר ובקוריאה אחוז הנוצרים עומד על כמעט 30%, שיעור הנוצרים הגבוה ביותר מבין שאר מדינות מזרח אסיה, קריסמס נחגג באופן רחב ורהבתני בה. בקוריאה קריסמס נחשב כחג לאומי ורשמי - לאנשים יש יום חופש מעבודה ולימודים, והם חוזרים לשגרה ב26.12.

קריסמס יכול להיות החג הכי מרגש עבור אנשים מסויימים, והחג הכי עצוב עבור אחרים. מאחר וקוריאה מזוהה לרוב בחשיבות הרבה שהיא מקנה לרומנטיקה, ולכן בכל חג יש חשיבות רבה לחגוג אותו עם האהובים שלנו. האדרת הרומנטיקה בקריסמס נותנת משמעות גם לאנשים שלא חוגגים את החג (לשאר הרוב הדתי - הבודהיזם, ולשאר הדתות בקוריאה). ולמרות שזה יכול להיראות כמו חג של זוגות להמון אנשים, אם אתם לבד או בלי בני זוג אתם עדיין יכולים למצוא את הקישוטים המסורתיים והווי החג למרהיבים ולהינות מהחג גם רווקים! תוכלו למצוא אירועי חג, קידומים ומכירות כמעט בכל חנות כבר מנובמבר. חברות קוסמטיקה רבות מציעות מתנות קריסמס מיוחדות למי שקונה מעל סכום מסויים. ואפילו בחנויות הרשת ניתן למצוא הנחות רבות ומעניינות אז שווה להכנס ולבדוק! בעולם המערבי אין קריסמס בלי מוזיקה, וכך גם בקוריאה. עם זאת, יתכן שתשמעו פחות שירים קלאסיים כמו "ג'ינגל בל'ס" או "סיילנט נייט". אתם כן תזכו לשמוע שירים כמו "All I want for Christmas is You" של מריה קארי, ששם יותר דגש על הזוגיות בקריסמס. וכמובן - שירי קייפופ שיוצאים במיוחד לרגל קריסמס! כמעט כל חברה גדולה מוציאה שירי קריסמס עם האמנים המצליחים שלה, ולרוב גם משחררים קליפים צבעוניים ומעניינים לרגל האירוע. וכמובן שהם לא יפספסו אף לא רגע אחד לעלות על הבגדים האדומים-ירוקים, המסמלים את קריסמס. כנסיות רבות בקוריאה מתכסות באורות ניאון צבעוניים, והרבה אנשים הולכים לכנסיות בקריסמס רק כדי לראות את אווירת החג שם גם אם אינם נוצרים. המתנה הכי פופולארית בקוריאה לקריסמס היא... כסף! בדרום קוריאה הרוב מעדיפים לקבל כסף מאשר מתנה פיזית. הסיבה לכך אינה ידועה, אבל זה הפך לטרנד. כמו כן, סנטה קלאוס יכול לצוץ בקוריאה... אבל הוא יכול להיות לבוש בכחול ולא באדום. אם נתקלתם בסנטה כזה, הוא לא סנטה רגיל - זהו סנטה-האראבוג'י! (산타 할아버지) בתרגום לעברית: סבא סנטה. חוגגים קריסמס? שיהיה לכם חג שמח! נמצאים בקוריאה בקריסמס? חגיגה כפולה!
המשך לקרוא