[הידעת?] האולימפיאדה בסיאול 1988

13987412_1766899306858212_7529221119160342490_o

בשנת 1980 נערכה האולימפיאדה במוסקבה, אך מפאת עיצומה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ ולאחר כניסתה של בריה"מ לאפגניסטן, כל הארצות שהיו חלק מהברית לא הגיעו לאולימפיאדה כדי להחרים את אוייבותיהן. המהלך הזה הוריד את כמות הארצות המשתתפות באולימפיאדה ל81 - המספר הנמוך ביותר משנת 1956. כתוצאה מכך, ברית המועצות ועוד 15 מדינות השיבו בחרם על האולימפיאדה שנערכה 4 שנים לאחר מכן בלוס אנג'לס; וזאת בטענה כי לא יוכלו להבטיח את ביטחונם של האתלטים שלהם.

בשנת 1988, ארבע שנים לאחר מכן לפי המסורת, התקיימה האולימפיאדה בסיאול. הייתה זו האולימפיאדה הראשונה מאז החרם של המלחמה הקרה בה נכחו הן ארצות הציר וארצות הברית. התמיכה, לכאורה, של בריה"מ בדרום קוריאה גורמת לנורות אדומות להבהב בצפון קוריאה. הייתה זו תקופה בה חיפשה כל אחת מהקוריאות את ההכרה הבינלאומית, ותמיכתה של בריה"מ באולימפיאדה בסיאול נתפסה כאיום על מהותה של צפון קוריאה. צפון קוריאה, אגב, בחרה לערוך משחקים משלה בבירתה. האולימפיאדה הייתה פרוייקט רציני בדרום קוריאה, הושקעו בו מיטב המאמצים מתוך ידיעה שהצלחה באירוע הזה משמעו הכרה בינלאומית, וכישלון בו משמעו ההפך הגמור מכך. כחלק מהאולימפיאדה בסיאול הוצג לראשונה "הודורי" (Hodori) - הקמע האולימפי הרשמי. הודורי הוא טיגריס שלצווארו מדלייה ועליה סמל האולימפיאדה, וזאת משום שטיגריס הינה החיה הלאומית של דרום קוריאה.
המשך לקרוא

[הידעת?] עריקים צפון קוריאנים

20786115_1926264120921729_3925661633072292758_o
לאחרונה סרטונה של העריקה הצפון קוריאנית, פארק יונמי, הפך שוב ויראלי ברשת. בעקבות זאת צצות שאלות שונות ברשתות החברתיות, וחשבנו שהגיע הזמן לרכז פוסט מידע על עריקים צפון קוריאנים. פוסט זה אינו מתיימר לדון בתנאים של צפון קוריאנים בצפון קוריאה מהסיבה הפשוטה שאין מספיק מידע מהימן כדי לפרסם פה פוסט רציני בנושא; עם זאת - סוגיית הפליטים נחקרה המון, לשני הצדדים, ועל כן נשמח לפרט עליה. כמקור, פוסט זה מסתמך על מאמר אקדמאי בשם "Between Defector and Migrant: Identities and Strategies of North Koreans in South Korea" מאת ביונג הו צ'ונג. למי שזקוק לריענון - צפון קוריאה הינה מדינה דיקטטורית וקומוניסטית. שעריה פתוחים לתיירים והיא פותחת את שעריה לסין (תלמידים בחילופי סטודנטים, סוחרים וכדומה) ולעיתים למדינות אחרות לצורכי עבודה. ישנם צפון קוריאנים שבורחים לדרום קוריאה, זאת בעיקר דרך הגבול עם סין - חוצים את נהר טומן ומשם מגיעים ליעדם הנכסף. אך לצערם של עריקים רבים חייהם לא זוהרים יותר כשהם מגיעים לדרום וזו ממספר סיבות; בניהן כלכלה, השכלה, מגורים, עבודה ועוד. אך לפני שנדון בעריקים של השנים האחרונות, בואו נחזור קצת אחורה - בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. צפון ודרום קוריאה נחלקו בידי המעצמות המנצחות (בריה"מ וארה"ב בהתאמה) וכל אחת מהן סיפחה חצי אחר של קוריאה תחת חסותה. בזמן שבשני חלקי חצי האי מתגבשות זהויות שונות, ניתנה לאנשים אפשרות לעבור לצפון\דרום קוריאה לבחירתם. בשנים אלו הצפון ביסס את מעמדו הקומוניסטי, הלאים אדמות והתנכל לדת. על כן המון בעלי קרקעות ונוצרים עברו לדרום קוריאה, ולחלופין - המון סופרים, מלומדים ומשכילים עברו לצפון קוריאה מהדרום. גם לאחר מלחמת קוריאה שהסתיימה ב1953 נעשו מאמצים רבים משני הצדדים להשיב בני משפחה ש"נתקעו" בחצי הלא נכון. כאמור, עברו מעל 50 שנים מאז פיצול הקוריאות; בזמן הזה הספיקו השתיים לסגל לעצמן אופי שונה מאוד שרק העמיק את הפערים בין צפון קוריאה הקומוניסטית לדרום קוריאה הקפיטליסטית, ולכן עריקים רבים כיום מוצאים את עצמם אבודים כשהם מגיעים לדרום. זו נראית מציאות בדיונית לחלוטין, להגיע לקוריאה אחרת לגמרי מהחברה ההומוגנית והמשותפת שהם חלקו עד לפני כמה עשורים. עריקים נאלצים להתמודד בראש ובראשונה עם משבר השפה - ההגמוניות האמריקאית גרמה לכניסת מילים רבות באנגלית לשפה הקוריאנית המודרנית, וצפון קוריאנים רבים מעידים שהם לא מבינים אחוז גדול מהנאמר להם. לאחרונה יצא סטארטאפ חדשני - אפליקציית מילון צפון-דרום קוריאנית לעריקים, שכרגע מוכיחה את עצמה כמועילה מאוד. [לפרטים נוספים: http://www.dailymail.co.uk/wires/afp/article-3019122/Translation-app-helps-N-Korea-refugees-speak-Southern.html] כשצפון קוריאנים מגיעים לדרום קוריאה הם מחוייבים לעבור קודם במרכז חינוך מחדש בשם האנאוון (Hanawon), בין חודשיים לשלושה חודשים. בזמן הזה הם לומדים על השוני בין דרום קוריאה לצפון קוריאה, לומדים מעט על המציאות החדשה ובעיקר עוברים שינוי עצמי והפנמה של ערכי הדמוקרטיה והליברליזם. לעיתים עריקים מציינים שהם מרגישים שמדובר במסגרת שאינה שונה בהרבה מ"שטיפות המוח" שנטען שמתקיימות בצפון קוריאה כנגד דרום קוריאה והאימפריאליזם האמריקאי, וכ-80% מהם מתנצרים שלא מרצונם המלא כי להשתייך לקהילה דתית מסויימת. בעיה נוספת היא בעיית המגורים - צפון קוריאנים רגילים לחיות באחווה ה"קיבוצית", מגורים משותפים עם כל בני המשפחה הקרובה ולעיתים גם המורחבת. כשהם מגיעים לדרום קוריאה כל אדם שאינו קטין זוכה במכרז לדירה מסובסדת באזורים שונים בקוריאה. פעמים רבות צפון קוריאנים מוצאים עצמם בדירה גדולה בכפר דרומי נידח, ומתקשים להתמודד עם הבידוד וההתמודדות העצמית. בעיה נוספת היא שמעבר לדירה אחרת או משותפת דורשת מהם לוותר על הדירה המסובסדת שקיבלו, ובכך מקשה עליהם גם כלכלית. קוריאה הדרומית היא מדינה תחרותית מאוד, אנשים שואפים לשלמות בכל תחומי החיים על מנת להצטיין והתבלט. אי לכך, צפון קוריאנים רבים מבזבזים את כל כספם המועט על האופנה המתחלפת, קוסמטיקה, מוצרי טיפוח ואף ניתוחים פלסטיים. הם שואפים להתנער מהזהות הצפון קוריאנית שלהם ומנסים להתערות בדרום קוריאנית במהרה, והדרך הפשוטה ביותר לזהות צפון קוריאני שלא התאקלם היא המראה החיצוני שלו. כמו כן, ההשכלה הדרום קוריאנית תחרותית כל כך שגם המעטים שכן מצליחים להתקבל לאוניברסיטה על סמך ההשכלה הקודמת שרכשו בצפון קוריאה פורשים במקרה הטוב או מתאבדים במקרה הרע. קוריאה הדרומית היא בין המדינות עם שיעור המתאבדים הגבוה ביותר בעולם, דרום קוריאנים בעצמם מתקשים להסתדר בחברה התחרותית הזו - אז קל וחומר צפון קוריאנים שזהו עולם חדש עבורם. יתרה מזאת, צפון קוריאנים רבים מגיעים לדרום קוריאה עם שאיפות קפיטליסטיות ולכן קשה להם מאוד למצוא עבודה במעמד אליו הם שואפים להגיע. הם מאמינים שכשיגיעו ימצאו עבודת צווארון לבן במהרה, ולא מוכנים לעבוד בעבודות "בזויות" מאלו - מה שגורם להם לשיעור אבטלה גבוה ולבזבז את כספם במהירות וללא הכנסה. כל אלו רק מעודדים מקרים בהם צפון קוריאנים צמאים לכסף, וכפי שמצויין בעדותה של מי-ראן (שם בדוי) במאמרה של ברברה דמיק, Nothing to Envy, פנו אליה לא פעם ולא פעמיים בבקשה שתספר את עדותה כעריקה מצפון קוריאה בתמורה לתשלום כספי (ומוסיפה שלעיתים רבות גם מנפחים מאוד את הסיפורים שלהם, ולכן חשוב מאוד לקחת בעירבון מוגבל עדויות של עריקים). אי לכל אלו, באופן לא כל כך מפתיע ישנם גם צפון קוריאנים שברחו לדרום אך ברחו חזרה לצפון כשנתקלו במציאות הקשה הזו. דרום קוריאה עדיין לא הצליחה להקים מסגרת התאקלמות טובה דייה לצפון קוריאנים שערקו, ולכן להמון קשה להתמודד עם החיים בדרום קוריאה. למקרה שכזה תוכלו לצפות בסרטון של ערוץ החדשות הקוריאני ארירנג-ניוז בשפה האנגלית: https://www.youtube.com/watch?v=DlJ71zvie0I כמו כן, ואולי כן בצורה מפתיעה, ישנם גם עריקים שברחו מרצון לצפון קוריאה! לאחר מלחמת קוריאה ארבעה חיילים אמריקאים חצו את קו הרוחב 38, שאז לא היה מגודר אלא רק מאוייש, וחיו את חייהם בצפון קוריאה. האחרון מהם שהגיע לגיל המכובד 76, ג'יימס ג'וזף דרזנוק, מת בשנה שעברה ממחלה בריאותית. בסרטו הדוקומנטרי של דניאל גורדון בצפון קוריאה "Crossing the Line" מרואיין דרזנוק באריכות, ומספר על חייו בצפון קוריאה, משפחתו וחבריו החדשים. ניתן למצוא את הסרט המלא ביוטיוב, ומומלץ באופן כללי לצפות בסרטיו הדוקומנטריים של גורדון בצפון קוריאה לתפיסת מציאות קצת אחרת. לסיכום, חייהם של העריקים לא קלים כלל, אך חשוב לקחת את כל העדויות ששומעים בפרופורציה. כמובן שישנם עריקים שחיים טוב בקוריאה הדרומית, אך נקווה שדרום קוריאה תלמד לשפר את תוכניות הקליטה שלה, ושבעתיד נמנע מקרי מוות או סבל נוספים שכאלו. נאחל לכל העריקים להצליח לחיות את חייהם בשלווה ובנחת עם המון דרמות קוריאניות וקיי-פופ :)
 
המשך לקרוא

[הידעת?] סולאל

16251626_1838697566345052_4136535301677278782_o

השנה הקוריאנית החדשה, הידועה גם כ"סולאל" (설날), "וונדאן" (원단), וונאיל (원일) ושינוול (신원) היא היום הראשון בלוח השנה הירחי. זהו אחד מהחגים המסורתיים החשובים ביותר בתרבות הקוריאנית, והוא אורך שלושה ימים – היום שלפני, היום הראשון של השנה, והיום אחריו. החג נופל בדרך כלל בחודש השני שלאחר החלופה בין קיץ לחורף, ובמקרים מיוחדים יכול ליפול בחודש השלישי. מקרה מיוחד כזה, בו החג נופל בחודש השלישי מתחילת החורף, יקרה בעתיד רק בשנת 2033. החג עצמו דומה מאוד לשנה החדשה הסינית, רק שבקוריאה ה"ירח החדש" מגיע יום אחרי שהוא מגיע בסין.

הסולאל הוא חג משפחתי, בחג זה נוהגים בני המשפחה לחזור לעיר הולדתם כדי לבקר את בני משפחתם ואת הוריהם – שם הם מבצעים טקס לאבות הקדמונים. בשנת 2016, דווח כי 36 מיליון דרום קוריאנים נסעו לבקר את משפחותיהם במהלך החג, ולא רק בתוך העיר אלא בכל רחבי המדינה. מאחר וזה אחד מהמאורעות היחידים בהם המשפחה מקובצת יחד, זה מאוד לא מכובד להיעדר מאירועים אלו. ולא לשכוח כמובן - מתנות! בחג נוהגים לחלק מתנות לחברי המשפחה, ובגדים חדשים נלבשים במהלכו. אוכל מסורתי מוגש לשולחן, כמו גם פירות שהם מצרך יקר מאוד בקוריאה. המון קוריאנים לובשים את ההאנבוק המסורתי והצבעוני שלהם ביום זה, אך בגלל שקוריאה הופכת למערבית יותר ויותר יש המעדיפים ללבוש בגדים שאינם מסורתיים. הקוריאנים, בדומה לסינים, מאמינים בגלגל המזלות. נהוג להאמין כי בודהה הזמין חיות מכל העולם לבקר, אך רק 12 הגיעו. בתמורה, הוא כיבד אותם בכך שכינה כל שנה על שם אחת מהחיות. הקוריאנים מאמינים שכל חיה מעניקה לאדם דברים שונים, למשל – שנת הסוס נחשבה לשנה טובה כלכלית ומבחינת קריירה. באופן כללי, מאמינים כי אדם שנולד בשנה של חיה מסוימת ישאב ממנה את מאפייניה. בעקבות האמונה הזו, קוריאנים רבים בוחרים בקפידה מתי להיכנס להיריון ומתי יביאו ילדים. אמונה נוספת בסולאל היא להדליק "בית ירח" שבנוי מעצים, קרשים וענפים דליקים. זה מסמן את ההגנה מרוחות רעות לשנה החדשה, והמון מוסיפים לבית הזה משאלות שהם רוצים שיתגשמו בשנה הקרובה. מאכלים שנהוג לאכול בחג הם טוק-גוק (מרק טוק), שמרוכב מעוגות אורז במרק. האמונה הרווחת היא שאחרי שאתה מסיים לאכול את המרק אתה גדל בשנה, אמונה דומה נמצאת גם בימי ההולדת הקוריאנים בהם נהוג לאכול מרק אצות. מאכל נוסף הוא ג'ון, מעין פאנקייקים העשויים מירקות ולעיתים גם מדגים ובשר.
המשך לקרוא