[הידעת?] הדגל הקוריאני

13558596_1751942968353846_3184360508568871895_o

ה"טֶאגוּקִי" הינו דגלה הרשמי של דרום קוריאה. הדגל מורכב משלושה חלקים מרכזיים: הרקע הלבן, הטאגוק הכחול-אדום במרכז הדגל וארבעת הטריגראמים השחורים בקצוות. מאחר ולבן היה הצבע המסורתי הרשמי של קוריאה במאה התשע-עשרה, הרקע נבחר בצבע זה; בנוסף, בתרבות הקוריאנית המסורתית לבן מייצג טוהר ושלום. המעגל במרכז הדגל, היין-ויינג הכחול-אדום הנקרא גם "טאגוק", מייצג את האיזון ביקום. הכחול מייצג את הצד השלילי והאדום את החיובי, לכן חשוב שהחלק האדום תמיד יהיה מעל החלק הכחול ולא הפוך.

הטריגרמות יחד מייצגות את התזוזה יחד בהרמוניה, כל טריגרמה מייצגת ארבעה אלמנטים שונים; ניתן לראות את הפירושים השונים בלחיצה כאן: http://kandi.org.il/wp-content/uploads/2016/04/1.png חשוב לציין כי לכל חלק בדגל מספר פירושים שונים, כפי שהטריגמות מייצרות ארבעה אלמנטים מהיבטים שונים, כך גם היין ויאנג מייצגים את הטוב והרע, לעיתים את הגבר והאישה וישנם פירושים נוספים בנושא. הדגל הקוריאני הפך לשיח ציבורי רק בשנת 1876, בתקופת שלטונה של שושלת ג'וסון. לפני 1876 לא היה קיים דגל קוריאני כלל, והוא אפילו לא הוגדר כמשהו שחשוב לשים על הפרק. הדיון החל כשנחתם הסכם הידידות בין קוריאה ליפן באותה שנה, ליפן היה דגל משלה אך לקוריאה לא. בשנת 1880, התרבות המתפתחת הכריחה בעל כורחה את קוריאה לייצר לעצמה דגל שייצג אותה. הועלתה הצעה להשתמש בדגל של שושלת שינג הסינית, אך הבקשה להשתמש בדגל נשכחה והועלתה על המדף לשנתיים – רק ב1882 הנושא חזר לדיון, בזמן ההסכמים בין ארה"ב לקוריאה. כשהשגריר הציג דגל הדומה מאוד לדגל יפן הועלתה הצעה להפוך את הדגל הקוריאני לעיגול שחור ואדום על רקע לבן, כך בשנת 1883 הוכרז הדגל הקוריאני הרשמי. לפני חלוקת קוריאה, דגל דומה התנוסס מעל תורני כלל המדינה. למרות זאת, אחרי החלוקה התחילו להשתמש בשני דגלים שונים – דגל דרום קוריאה ודגל צפון קוריאה. הדגל הדרום קוריאני הנוכחי הוכרז כדגל הרשמי ע"י הכנסת הקוריאנית ב15 באוקטובר 1949 למרות שהשתמשו בו לייצוגים שלטוניים שנים קודם לכן. בשנת 1997 נעשתה הבהרה בנוגע לצבעי הדגל, מאחר שמרוב שינויים היה קשה להבדיל אם החלק הכהה בדגל הוא שחור, סגול או כחול. הוחלט כי הטאגוק יהיה בצבע אדום וכחול, וכך נשאר הדגל הקוריאני עד היום.
המשך לקרוא

[הידעת?] מוניות בקוריאה

14753851_1795774587304017_7760068068343269846_o (1)

בקוריאה ישנן המון מוניות, והן נקיות, בטוחות, והחשוב מכל - לא יקרות. ניתן למצוא מוניות בכל תחנת מוניות וגם המון שנוסעות ברחובות, ניתן גם להזמין מונית בצורה טלפונית אך השירות הזה יקר מעט יותר. לאחרונה, מספר הולך וגובר של נהגים לומדים לדבר באנגלית, דבר המועיל לתיירים ומבקרים זרים. כל המוניות בסיאול מקבלות כרטיסי אשראי או כרטיסי תחבורה (טי-מאני, המקבילה לרב קו הישראלי) אך יתכן שבאזורים אחרים בקוריאה יבקשו לשלם רק במזומן. המוניות בקוריאה מעניקות שירותים שונים בהתאם לצבען: מוניות אפורות, כתומות ולבנות הן המוניות הבסיסיות ביותר; מוניות "דלוקס" הן שחורות עם כיתוב צהוב בצדדים, הן מציעות מעט יותר מרחב לנוסעים ושירותים מתקדמים יותר ממוניות בסיסיות. ההבדל הנוסף הוא השינוי במחיר ההתחלתי של המונה שגבוה יותר במוניות אלו, אך מצד שני אין עלויות נוספות על נסיעות בשעות מאוחרות; מוניות ג'אמבו יכולה להכין בין שישה לעשרה אנשים, התעריפים זהים לאלו במונית הדלוקס. תעריף התחלתי במונית רגילה מתחיל מ3,000 וון בערך (כמעט 15 שקל). את שאר התעריפים תוכלו למצוא באתר הבא: https://english.visitkorea.or.kr/enu/TRP/TP_ENG_7.jsp

המשך לקרוא

[הידעת?] קריסמס בקוריאה

15724841_1824449881103154_5629769838491770960_o

מאחר ובקוריאה אחוז הנוצרים עומד על כמעט 30%, שיעור הנוצרים הגבוה ביותר מבין שאר מדינות מזרח אסיה, קריסמס נחגג באופן רחב ורהבתני בה. בקוריאה קריסמס נחשב כחג לאומי ורשמי - לאנשים יש יום חופש מעבודה ולימודים, והם חוזרים לשגרה ב26.12.

קריסמס יכול להיות החג הכי מרגש עבור אנשים מסויימים, והחג הכי עצוב עבור אחרים. מאחר וקוריאה מזוהה לרוב בחשיבות הרבה שהיא מקנה לרומנטיקה, ולכן בכל חג יש חשיבות רבה לחגוג אותו עם האהובים שלנו. האדרת הרומנטיקה בקריסמס נותנת משמעות גם לאנשים שלא חוגגים את החג (לשאר הרוב הדתי - הבודהיזם, ולשאר הדתות בקוריאה). ולמרות שזה יכול להיראות כמו חג של זוגות להמון אנשים, אם אתם לבד או בלי בני זוג אתם עדיין יכולים למצוא את הקישוטים המסורתיים והווי החג למרהיבים ולהינות מהחג גם רווקים! תוכלו למצוא אירועי חג, קידומים ומכירות כמעט בכל חנות כבר מנובמבר. חברות קוסמטיקה רבות מציעות מתנות קריסמס מיוחדות למי שקונה מעל סכום מסויים. ואפילו בחנויות הרשת ניתן למצוא הנחות רבות ומעניינות אז שווה להכנס ולבדוק! בעולם המערבי אין קריסמס בלי מוזיקה, וכך גם בקוריאה. עם זאת, יתכן שתשמעו פחות שירים קלאסיים כמו "ג'ינגל בל'ס" או "סיילנט נייט". אתם כן תזכו לשמוע שירים כמו "All I want for Christmas is You" של מריה קארי, ששם יותר דגש על הזוגיות בקריסמס. וכמובן - שירי קייפופ שיוצאים במיוחד לרגל קריסמס! כמעט כל חברה גדולה מוציאה שירי קריסמס עם האמנים המצליחים שלה, ולרוב גם משחררים קליפים צבעוניים ומעניינים לרגל האירוע. וכמובן שהם לא יפספסו אף לא רגע אחד לעלות על הבגדים האדומים-ירוקים, המסמלים את קריסמס. כנסיות רבות בקוריאה מתכסות באורות ניאון צבעוניים, והרבה אנשים הולכים לכנסיות בקריסמס רק כדי לראות את אווירת החג שם גם אם אינם נוצרים. המתנה הכי פופולארית בקוריאה לקריסמס היא... כסף! בדרום קוריאה הרוב מעדיפים לקבל כסף מאשר מתנה פיזית. הסיבה לכך אינה ידועה, אבל זה הפך לטרנד. כמו כן, סנטה קלאוס יכול לצוץ בקוריאה... אבל הוא יכול להיות לבוש בכחול ולא באדום. אם נתקלתם בסנטה כזה, הוא לא סנטה רגיל - זהו סנטה-האראבוג'י! (산타 할아버지) בתרגום לעברית: סבא סנטה. חוגגים קריסמס? שיהיה לכם חג שמח! נמצאים בקוריאה בקריסמס? חגיגה כפולה!
המשך לקרוא

[הידעת?] מנהיגי צפון קוריאה

13738289_1756745964540213_7801555263472306258_o

לאחר מלחמת העולם השנייה נחלקה קוריאה לשני חלקים באופן שרירותי לפי קו הרוחב 38, המחלק אותה לחלק צפוני בחסות ברית המועצות וחלק דרומי בחסות ארצות הברית. בשנת 1948 התקיימו בחירות נפרדות בצפון ובדרום, בדרום קוריאה נבחר סינגמן רי כראש הממשלה הראשון, ובצפון מונה קים איל סונג, שלימים בנו ונכדו ימשיכו את השושלת כשולטים בצפון קוריאה הקומוניסטית.

קים איל סונג נולד כקים-סונג-ג'ו ליד פיונגיאנג ב15 באפריל 1912. בגיל 13 שינן בע"פ את כתביו של לנין, מנהיגה הראשון של ברית המועצות. בשנת 1919 היגר עם משפחתו למנצ'וריה שהפכה למרכז קוריאני במהלך הכיבוש היפני – דבר שעזר לו מאוד בבניית הלגיטימציה שלו כלוחם ביפנים הכובשים. קים איל סונג נעצר על ידי היפנים מספר פעמים והקים בין חברי כיתתו את איגוד נגד האימפריאליזם; בין היתר, נעצר ב-1929 ע"י היפנים בעוון פעילות אנטי יפנית וב-1931 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הסינית. אך משום מה, פרט זה הועלם מההיסטוריה הרשמית שלו. בעודו נרדף על ידי היפנים הוא בורח לבריה"מ וכך יצר קשרים עם מאו-דזה דונג, שליט סין. כך צברו הקוריאנים ניסיון מלחמתי בזמן הלחימה נגד היפנים וחלק מהם נשארו בסין לעזור להם במלחמת האזרחים. לקראת סיום הכיבוש היפני, שהסתיים עם תום מלחמת העולם השנייה, מקימים היפנים ועדות קוריאניות לביסוס השלטון – קים איל סונג מחבק את המפלגות לגוש הקומוניסטי בניגוד לדרום שמנסה להיפטר מכל מה שמריח מקומוניזם. כך, ביסס קים איל ג'ונג את שלטונו כשליט הצפון כשהוא תחת חסותם של סין ובריה"מ הקומוניסטיות, והוועדות שנוצרו בצפון החלו לבצע רפורמות חברתיות וסוציאליות רבות. בצפון קוריאה השנה נספרת מלידתו של המנהיג הדגול הראשון, ועל כן היום - שנת 2016 נחשבת כשנת 105 בספירה הצפון קוריאנית. --- קים ג'ונג איל נולד בבריה"מ ב-16.2.1942, לאביו קים איל סונג ולאשתו הראשונה – קים ג'ונג סוק, שנפטרה בשנת 1949. בתחילה נקרא "יוּרה" כאות מחווה לשלטון הסובייטי הקומוניסטי, אך לאחר מות סטאלין והתערערות הקומוניזם בברית המועצות, אביו של יורה מתייחס לשמו של בנו כבושה המסמלת את ירידת קרנה של בריה"מ ולכן משנה את שמו לג'ונג איל - ג'ונג מאימו, ג'ונג סוק ואיל משמו שלו - איל סונג. בשנת 1964 סיים את לימודיו באוניברסיטת "קים איל סונג", ועבודת התזה שלו בחנה את השפעתו של הסוציאליזם הכפרי (רעיון מקורי של אביו). עם סיום לימודיו האקדמאים החל להתקדם במפלגת הפועלים הקוריאנית, בין תפקידיו הראשונים היה לעודד מחדש את האידאולוגיה וצעירים נשלחו למפעלים ועודדו את העובדים להעריך אותה מחדש. ב-1980 כונה לראשונה "היורש המיועד" ומאותה תקופה החלו להבנות את התשתית התעמולתית סביבו. ב1997, שלוש שנים לאחר מות אביו, מונה רשמית למנהיג צפון קוריאה. שלוש שנים שבמהלכן "התאבל על אביו" ורק לאחר מכן תפס את המקום רשמית. היו גורמים במערכת הפוליטית שהתנגדו לעלייתו של הבן אך קים איל סונג פיטר אותם (או הוציאם להורג) ובכך הכין את הקרקע עבור בנו. עם זאת, למרות שהמון חשבו שהשלטון שלו לא יהיה ראוי כי הוא קיבל אותו באמצעות נפוטיזם ובמיוחד לאור חוסר העניין שלו בשלטון בתחילה, הוא מצליח להוכיח את עצמו בביסוס השלטון וזאת משום שעבר הסמכה ראויה וארוכה (מקוּדם לאט לאט מהדרג הנמוך לגבוה ולא הוצב בדרג גבוה מלכתחילה, דבר שגרם לאנשים להעריך את עבודתו הקשה ואת הישגיו הפרטיים). קים ג'ונג איל ידוע כאוהב נשים, אך אהבה רבה מזאת הייתה לו לשתיית קוניאק הנסי פרדייס (קוניאק מאוד יקר – כ1,500 עד 2,000 ₪ לבקבוק) והוגדר כיבואן הפרטי הגדול ביותר בעולם של האלכוהול הזה. עקב כשלים רפואיים רבים הוא נבדק על ידי רופא נורווגי שמודיע לו שהוא חייב להפסיק לשתות, וזאת משום שהוא סובל מסכרת, אפילפסיה ואף חטף שבץ מוחי וסבל ממחלות לב רבות. בנוסף, היה בעל אוסף ענק של סרטים "תיעודיים" ואף חטף שחקנית דרום קוריאנית מפורסמת ואת בעלה לשעבר - במאי סרטים ידוע בדרום, כדי שיפיקו עבורו סרטים. בניגוד לאביו מיעט להופיע בציבור, והיו פעמים רבות שתהו היכן הוא – מה שגרם לקוריאנים רבים לצלם אותו בכל הפעמים שהוא כן הופיע (יש אפילו בלוג בטאמבלר שנקרא "קים ג'ונג איל מסתכל על דברים"), רק מאוחר יותר התגלה שהוא לא הסתובב בציבור בשל בעיותיו הרפואיות. כמו כן, מציינים שהיה עצמאי מאוד ומתנשא (אך לא לגובה), לא נותן כבוד לבכירים בניגוד לקונפוציאניזם, אנרגטי, מדבר מהר וחסר סבלנות (רווחה השמועה שירה למוות באחד מיועציו לאחר שהתעצבן עליו ורצה ללמד אותו לקח). לקים ג'ונג איל היו שלושה בנים ושתי בנות והייתה שאלה מי יחליף את האב במותו. המתמודד הראוי ביותר היה בנו הבכור קים ג'ונג נאם, אך לאחר שנתפס עם פספורט מזויף בכניסתו ליפן בשנת 2001 הוא נאסר ומאז הפעם האחרונה שנראו עקבותיו היו במקאו (על פי השמועות הוא רצה לבקר בדיסנילנד ביפן ובגלל זה הוא זייף פספורט). כך בסופו של דבר נבחר הבן הצעיר – קים ג'ונג און, לאחר מותו של אביו משבץ בדצמבר 2011. --- כאמור היום מכהן בצפון קוריאה הנכד בשושלת קים - קים ג'ונג און. קים ג'ונג און נולד ב-8 בינואר 1984, והחל את תפקידו כשליט משנת 2011. בתחילת כהונתו של קים ג'ונג און הודיעה צפון-קוריאה על הסכמה לכאורה לחדול מניסויים גרעיניים ומשיגורי טילים בתמורה לסיוע הומיניטרי. לזה התווסף סממן ריכוך נוסף כביכול - קים ג'ונג-און נשוי לרי סול ג'ו, לשעבר זמרת ומעודדת. הופעתה בציבור נחשבה בשעתו כסימן להפשרה מסוימת במשטר הצפון-קוריאני, משום שעמדה בניגוד מוחלט להיעדר כל מידע כמעט על בני משפחתם של שליטי צפון קוריאה עד אז. בניגוד לשני סימנים אלה, בפברואר 2013, כשנה בלבד לאחר עלייתו לשלטון, ביצעה צפון-קוריאה ניסוי גרעיני שלישי במספרו - דבר שמשפיע על יחס ארה"ב כלפי צפון קוריאה מאז בהפעלת סנקציות חמורות. --- עובדות נוספות שאולי תסוקרנו לדעת עליהן: מונומנטים בצפון קוריאה- הערכה היא שבצפון קוריאה יש כ-40,000 פסלים ומונומנטים לקים איל סונג, ומסוף שנות השבעים החלו גם לבנות לקים ג'ונג איל. למעשה המונומנטים לא היו רק פסלים אלא גם כתיבה על מצבות בערים וכפרים, ספרים, הצגות, סרטים ומופעים שכתבו האב והבן. בנוסף, בביקורו של קים איל סונג אצל סוּקַרְנוֹ, נשיא אינדונזיה, הוא התלהב מסחלב מיוחד שהוכלא על ידי בוטנאי אינדונזי בשנת 1964. סוקרנו מיד קרא לסחלב – "הפרח קים איל סונג". ב-1975 הוכנס וגודל הפרח בצפון קוריאה ונקרא גם – "פרח הנאמנות" ו-"פרח האידיאולוגיה המהפכנית של קים איל סונג". בשנת 1988, ביום הולדתו ה-46 של קים ג'ונג איל הוצג פרחו הרשמי של הבן – פרח הבגוניה הדרום אמריקאי. מיתוס הלידה - בצפון קוריאה קיימת אמת אחת שאין לערער עליה, לא משנה כמה מנותקת מהמציאות היא נשמעת. עם זאת, לאנשים שמגיעים מבחוץ קל מאוד להשוות את המיתוסים לעובדות – מה שלא ניתן להגיד על הצפון קוריאנים שחיים שנים תחת אמונה כי המיתוסים האלו אמיתיים. המיתוסים, כמובן, מוגזמים במטרה להאדיר את השליט ולשרת את האינטרס שלו. ניתן להשוות זאת למיתולוגיות הסיניות שלעיתים שינו אותן על מנת להתאים אותן לצרכים של סין. על מי המיתוס הצפון קוריאני, קים ג'ונג איל נולד על הר פֶקְדוּ - שהיה הר קדוש. באותה תקופה רווחה אמונה שלעלות להר זה יזרז את הלידה, ולכן אימו העלה להר – שם הוא נולד. בעת לידתו הייתה קשת כפולה מעל בקתת המשפחה, כוכב חדש נצנץ בשמיים וסנונית עפה לבשר את הולדת היורש. קיימת רק הבעיה הקטנה שכל הסיפורים האלו לא תואמים את ההיסטוריה כפי שנחקרה לאותו הזמן, דבר שלא מונע מהצפון קוריאנים להמשיך להאמין בעליונותו של המנהיג. מוות השליט בצפון קוריאה - כשמנהיג מת בצפון קוריאה זהו יום אבל, כולם מתאספים לצעדה שמלווה את המנהיג ובוכים בכי מר. כל הטקסים למותם של מנהיגים בצפון קוריאה מטרתם לתת לגיטימציה במוות, לשדר לעולם שיש המשכיות – בעת המוות של המנהיג הדגול השלטון בעצם עובר לבא אחריו, ומוות נותן למנהיג הבא את הלגיטימציה השלטונית שלו. עם זאת, מותו של קים איל סונג (מנהיג צפון קוריאה הראשון) אמנם ביסס את שלטונו של בנו – קים ג'ונג איל, אך קשה היה לדעת מי מהאנשים סביבו באמת מונע על ידו או על ידי הלגיטימציה של אביו שנשארה עד היום (ניתן לומר את אותו הדבר על בנו – קים ג'ונג און). המוות בצפון קוריאה הוא "מוות בסטייל", המיתוסים ממשיכים גם פה על מנת לבסס את שלטון היורש ולהעצים את שלטון הנפטר. לדוגמא – סיפור העגורים. העגור, המסמל חיי נצח וחוכמה, הפך למיתוס המוות של המנהיג בסיפור מפורסם בו הגיעו אלף עגורים לקחת את המנהיג לאחר מותו, העגורים שמעו את הבכי של כל העם על מות מנהיגו והחליטו לקחת אותו לארמון מפואר לכבודו. עוד מונומנט לאוסף.
 
המשך לקרוא

[הידעת?] יום העצמאות הקוריאני

13995549_1769389719942504_3023882218556569992_o

ב15.8 התקיים יום העצמאות הקוריאני. החג נחגג בתאריך זה בצפון ובדרום כאחד ומסמל את עצמאותה של קוריאה מהכיבוש היפני, שהתקיים בין השנים 1910-1945. בדרום קוריאה נקרא יום זה "גוואנג-בוק-ג'ול" (Gwangbokjeol) ומשמעותו היא "היום בו חזר האור", בצפון הוא נקרא "צ'ו-גוק-הא-באנג-אוי נאל" (Chogukhaebangŭi nal) ומשמעותו "יום שחרור המולדת". זהו החג היחיד המשותף לשתי הקוריאות.

בהיבט היסטורי: בין 1910-1945 סבלו הקוריאנים מכיבוש ארוך ומייסר על ידי יפן, שניסתה להרחיב את שטחי הכיבוש שלה באסיה וראתה בקוריאה מטרה קלה להשגה. במהלך המלחמה הטילה ארה"ב פצצה אטומית על הירושימה ונאגאסאקי שביפן, מהלך שגרם לה להיכנע לבעלות הברית. שלב זה היה רק ההתחלה בשרשרת אירועים שהובילה גם להיכנעותן של גרמניה ואיטליה, ולניצחונן של ארה"ב, בריה"מ ובנות בריתן במלחמת העולם השנייה. ניצחון זה הוביל לסיומו של הכיבוש היפני על קוריאה, כיבוש שארך כ35 שנים, ולחלוקת קוריאה בין המדינות המנצחות - הצפון לבריה"מ והדרום לארה"ב, שדרבנו את עצמאותו של כל חלק בחזקתו. שלוש שנים לאחר מכן העניק האו"ם לקוריאה הכרה רשמית בריבונותה. בדרום קוריאה ישנן מגוון פעילויות ואירועים במהלך היום, הכוללות טקס עם הנשיא\ה שמתקיים באולם העצמאות הקוריאני שבצ'ונאן או במרכז סה-ג'ונג. משתדלים לעודד את כל האזרחים לתלות על הבית שלהם את דגל דרום קוריאה, המוזיאונים הציבוריים עובדים בחינם ביום זה וישנן הנחות בחנויות רבות. אנשים יוצאים לרחובות לבושים בהאנבוקים, מחזיקים בידיהם דגלים ומתופפים בתופים גדולים. חשוב לציין כי ביום זה (אם כי בשנת 1974) נרצחה יוק יונג-סוק - אישתו של הנשיא הדרום הקוריאני פארק צ'ונג הי, אביה של הנשיאה הנוכחית פארק גון-הייה. יונג-סו נרצחה על ידי מתנקש צפון קוריאני בשם מון סה-קוואנג בתיאטרון הלאומי של קוריאה בסיאול, בטקס יום העצמאות הקוריאני. --- מעניין שקוריאה קיבלה את עצמאותה בתנאים דומים לישראל. מלבד העובדה ששתיהן קיבלו את הכרתן מהאו"ם בשנת 1948, הן גם נאלצו להתמודד עם עניין חלוקת המדינה לשני עמים וקבלת עצמאותן סמוך למלחמה. עובדה מעניינת נוספת היא שביום זה בדיוק רק שנה קודם לכן - ה15 באוגוסט 1947, קיבלה הודו את עצמאותה 
המשך לקרוא

[הידעת] מלחמת קוריאה

13668000_1761568137391329_4464549527586768785_o
קוריאה, כחצי-אי הממוקם בין סין ליפן, הושפעה רבות בתחום הכלכלי ממסחר עם שתי מדינות אלו ואף הפכה לסלע המחלוקת בעניינים רבים בניהן. דוגמא לכך היא מלחמת סין-יפן הראשונה ב-1894 שהחלה משום שסין, שקוריאה הייתה תחת חסותה באותה תקופה, תפשׂה את התערבותה של יפן בכלכלתהּ של קוריאה כגורם המאיים על שלטונה ופרצה במלחמה שלבסוף נחלה בה תבוסה. מלחמות אלו על קוריאה התחרשו לבלי סוף לאורך ההיסטוריה, בתחילה בין סין ליפן ובהמשך גם בין יפן לשכנתה רוסיה בשנת 1904, שלאחר 18 חודשי מלחמה הובסה על ידי הצבא היפני ולא הותירה לצאר ברירה אלא להכיר בשליטת יפן על חצי-האי קוריאה. שליטה זו של יפן על חצי האי, המכונה בשם "הכיבוש היפני", מאופיינת בתקופה חשוכה ואכזרית שלעתיד תוביל את קוריאה לגיבוש לאומיות וזיקה לעצמאות, וזאת על רקע ההתעללות הקשה שעברו הקוריאנים על ידי היפנים – האיסור להשתמש בשמות ובשפה הקוריאנית, האיסור להסתפר ולהתלבש על פי צו המסורת הקוריאני, אונס של נשים קוריאניות רבות על ידי הצבא היפני ועוד. כל אותם ניסיונות למחוק את הסממנים התרבותיים של קוריאה רק חיזקו את הצורך שלה להשתמש בהם בחשאי, מה שמוביל אותם למרוד ביפנים בצורות רבות; בניהן מרד "1 במרץ" שאמנם כושל, אך משפיע רבות על תפישת הקוריאנים בנוגע לכיבוש. הכיבוש היפני, שהתקיים בין השנים 1910-1945, הגיע לסופו בתום מלחמת העולם השנייה; כתוצאה מכך חולקה קוריאה בין המנצחות הגדולות - ברית המועצות וארצות הברית - באמצעות קו הרוחב 38 בכוונה להוות קו חלוקה זמני בלבד. בשנת 1948 העניק האו"ם לקוריאה את עצמאותה ובאמצעות משלחת מטעמו נערכה קוריאה לקיום בחירות שנועדו לגבש את המדיניות והמשטר שיונהגו בצפון ובדרום כאחד. עם זאת, על אף הפניות הרבות של המשלחת למנהיגי הצפון על מנת שישתתפו בבחירות הם זכו להתעלמות ואדישות, וזאת משום שלצפון ישנן שאיפות קומוניסטיות שאינן עולות בקנה אחד עם אלו של ארה"ב. בעקבות זאת בחרה משלחת האו"ם לקיים בחירות נפרדות "באזורים בהן תוכל להשקיף ולפקח", דהיינו - דרום קוריאה בלבד, מה שהוביל לקיום בחירות עצמאיות גם בצד הצפוני. כך, תוך קיום בחירות נפרדות בצפון ובדרום והתנגדות של כל חלק לקיומו של האחר, קו 38 נותר בעינו עד היום. חשוב לציין כי ארה"ב לא ראתה עניין בקוריאה בתחילה, אך כששמה לב לקרבה הגיאוגרפית בינה לבין בריה"מ היא חששה מאוד מכך שייעשו מאמצים לצרף את קוריאה לגוש הקומוניסטי. עם זאת, ארה"ב העדיפה להתמקד ביפן וחששה מתרגילים שהיא עלולה לבצע בעת סיום המלחמה, ולכן נעתרה לחלוקה של קוריאה בשיתוף עם בריה"מ. חלוקה שרירותית זו פיצלה את קוריאה לחלק צפוני בחסות בריה"מ וחלק דרומי בחסות ארה"ב, כך שכל אחת מהצדדים מושפעת מהתכנים האידיאולוגיים של המדינה שהיא מסופחת אליה – קומוניסטית ואנטי-קומוניסטית בהתאמה. באותו הזמן מתקיימות שתי הנהגות שונות בצפון ובדרום קוריאה, כאשר בצפון מכהן קים איל סונג, שעד מלחמת העולם השנייה היה מפקד בכיר בצבא האדום וחונך לקומוניזם; ורי סינגמן, שחונך באוניברסיטאות אמריקאיות מתקדמות ועל כן גיבש לעצמו שאיפות זהות לשל ארה"ב. קים איל סונג יוזם תוכנית צבאית שמטרתה לאחד את קוריאה תחת ענפי הקומוניזם. התוכנית מורכבת מרובד התקפי שמטרתו לגרום לדרום-קוריאנים לאנדרלמוסיה והלם, שלאחריה יוכלו לראות כי דרכי הצפון-קוריאנים הקומוניסטים הם הדרך הנכונה ויצטרפו אליהם. קים מציג את תוכניתו בפני מנהיג בריה"מ, יוסף סטאלין, אך למרות טענתו כי יוכל לכבוש את הדרום תוך שלושה ימים הוא אינו זוכה לאישור לבצעה מהסיבה שלצפון קוריאה אין עליונות צבאית, כמו כן הוא חושש מהתערבות ארה"ב שיכולה לעורר מחדש את המלחמה שרק עכשיו הסתיימה. בתקופה זו ארה"ב מחליפה אישים רבים בשלטון, בניהם הנשיא פרנקלין ד. רוזוולט שנפטר בשנת 1945 ואותו מחליף הנשיא הארי טרומן. השניים רואים בצורה שונה את סדר עדיפויותיהם הפוליטי בנוגע לדרום קוריאה, מה שמשפיע על החלטותיהם בנוגע אליה ולפריסה הצבאית בה. בניגוד לרוזוולט שפעל לשקול מתן עצמאות לקוריאה בוועידות רבות, טרומן מחליט כי קוריאה לא נמצאת כרגע בראש סדר העדיפויות הפוליטי שלהם ומורה להוציא את כוחותיו משטחי הדרום. החלטה זו של נשיא ארה"ב משפיעה רבות על היציאה למלחמה, שכן ההרגשה כי קוריאה הדרומית חסרת חשיבות בעיניי ארה"ב הוא אחד מהגורמים המעודדים את סטאלין לאשר את תוכניתו של קים איל סונג. קים איל סונג פונה לסטאלין שלוש פעמים בבקשה לפרוץ במלחמה, ורק בפעם השלישית בקשתו נעתרת בחיוב. אישורו של מנהיג בריה"מ נבע ממספר סיבות – סיומה של מלחמת האזרחים בסין מאפשרת לסין לעזור לצפון קוריאה במלחמתה; עוצמתה הצבאית המתגברת של צפון קוריאה שבעבר לא הייתה ראויה דייה בעיני סטאלין; ונאומו של דין אצ'יסון, מזכיר ארה"ב, בשנת 1950 שלא מנה את קוריאה בקו ההגנה של ארה"ב גרם לגוש הקומוניסטי להאמין שארה"ב לא תבוא לעזרתה של קוריאה הדרומית בעת מלחמה. בהתאם לאלו, ראה סטאלין לנכון לאשר לקים איל סונג לפרוץ במלחמה נגד הדרום. לבריה"מ היה יותר מאינטרס אחד לעזור לצפון קוריאה לנצח במלחמה זו, שכן הדבר יכול לעזור לבריה"מ להרחיב את אזור ההשפעה הצבאי שלה ולאפשר קרש קפיצה לכיוון יפן, כמו כן שילוב סין במלחמה יכול לשרת את האינטרסים של בריה"מ בסכסוך סין-ארה"ב וחיזוק הגוש הקומוניסטי. המלחמה פרצה עם שחר בשנת 1950 ע"י צפון קוריאה, שהשתמשה בנשק הרב שקיבלה מברית המועצות על מנת להתקיף את הדרום. דרום קוריאה, שכאמור היו ללא תמיכה ממשית של כוחות אמריקאים באותה תקופה, הובסו במהרה עם כיבוש סיאול הבירה והתקדמותם המהירה של הצפון קוריאנים דרומה. בסופו של דבר ארה"ב מגיעה לעזרתה של דרום קוריאה, נוחתת באינצ'ון ומשנה את מהלך העניינים כשהיא משיבה את השטחים הכבושים ומתקדמת צפונה. התערבותה של ארה"ב באופן פעיל גוררת את התערבותה של סין, ואיומים רבים לצד האמריקאי. עד מהרה הפכה המלחמה בין קוריאה הצפונית והדרומית לביטוי מובהק למלחמה הקרה - המלחמה אמנם ניטשה על אדמות קוריאה, אך למעשה התקיימה בין הגוש הקומוניסטי למערבי. המלחמה המרכזית נערכה בשנה הראשונה, ובשנתיים שלאחריה לא נגרמו שינויים ממשיים לשטח הצפון והדרום קוריאני, אך הובילה להגדלת רשימת ההרוגים של כל הצדדים המתערבים במלחמה. ארצות הברית עמדה על שלה ולבסוף ויתרו הקומוניסטים ועשרות אלפי שבויים סיניים וצפון קוריאנים נשארו בקוריאה הדרומית כאזרחים לכל דבר, ואילו שניים/שלושה חיילים אמריקניים נשארו בקוריאה הצפונית. בקיץ 1953, תחת נשיאותו של דווייט אייזנהאואר, הושגה הפסקת האש הסופית, שנחתמה ב-27 ביולי. שתי הקוריאות נשארו מדינות נפרדות, כאשר מפריד ביניהן קו הפסקת האש העובר בחלקו המזרחי מצפון לקו הרוחב ה-38, ובחלקו המערבי מדרום לו. מצב זה נשמר עד ימינו אנו, והעניק לו את התואר "הפסקת האש הארוכה ביותר בהיסטוריה". לסיכום, מלחמת קוריאה הייתה מלחמה שפרצה על רקע אידיאולוגיות שונות, מלחמה שנגמרה ללא מנצחים אך מפסידים רבים, ומבטאת את הסיבה להפיכתה של קוריאה חצויה עד ימינו. ישנם צפון ודרום קוריאנים רבים שהופרדו ממשפחותיהם בעקבות המלחמה, חלקם משוחררים מדיי שנה להתאחד עם משפחותיהם וחלקם עדיין מופרדים. לא בטוח אם לטובה או לרעה, אך לא נראה כאילו שינוי משמעותי מתקדם לעברנו בנוגע לאיחוד קוריאה. עם זאת, כל שנותר לנו הוא לחכות ולראות מה טומן בחובו העתיד לחצי האי הקוריאני, שכן הכל יכול להשתנות.
המשך לקרוא

[הידעת?] גיל קוריאני

13585190_1754184918129651_680327497003356061_o

בקוריאה ישנו טקס מיוחד הנקרא דול או דולג'אנצ'י (돌\돌잔치) והוא יום ההולדת הראשון של כל ולד חדש במשפחה, לטקס חשיבות רבה במסורת הקוריאנית והוא נועד לברך את הילד\ה בעתיד פורה ומשגשג. החלק המרכזי בטקס הדולג'אנצ'י הוא כשמניחים את הילד\ה בפני שולחן מלא בכל טוב - מאכלים, כסף, ספרים ועוד. מניחים לילד\ה לבחור את הדבר האהוב עליהם ביותר, ויש המאמינים שהחפץ הנבחר יסמל את העתיד הצפוי להם. למשל ילד שיבחר בכסף יהיה עשיר, ילד שיבחר בספר יהיה חכם, ילד שיבחר בחוט יזכה לאריכות ימים וילד שיבחר באוכל לא יידע רעב לעולם. בבית, בני המשפחה נוהגים להודות לסאמשין (שלושת האלילים ששומרים על הילד על פי המסורת הקוריאנית) בכך שמכינים אורז, מרק אצות ועוגות-אורז (טוק). ובכלליות, אכילת מרק אצות הוא מנהג קוריאני לכל גיל ביום ההולדת.

אירוע נוסף במסורת הקוריאנית הוא יום המאה - בעבר שיעור המוות בקרב ילדים קטנים היה גבוה מאוד, לא הרבה ילדים שרדו עד השנה הראשונה או אפילו את מאה הימים הראשונים מהלידה. לעיתים נהגו שלא להוציא ילדים מהבית עד שלא עברו 100 ימים בכדי שלא יחשפו למחלות ולסכנות, ומשום שרק לאחר מאה ימים התירו להוציא את הילד מהבית ולהכירו לשכנים ולבני המשפחה נהוג לחגוג את יום המאה ללידתו במסיבה גדולה. זו הסיבה שבחלק מהמקרים בתרבות הקוריאנית סופרים אירועים חשובים במאות ולא בשנים (זוגות חוגגים לפעמים כל 100 ימים את הקשר שלהם, להקות בקייפופ גם הן חוגגות לפעמים כל 100 ימים מתאריך הפריצה שלהן). מה גם שבקוריאה מחשיבים את התקופה שבה תינוק נמצא ברחם אימו, ובניגוד לתרבויות אחרות בהן הילד הנולד הוא בן 0 תינוק קוריאני נולד בן שנה. בנוסף, כל הילדים גדלים בשנה בראש השנה כך שקוריאנים תמיד יהיו בני שנה או שנתיים יותר מילדים מערביים שנולדו באותו היום. הקיצוניים שבהם הם ילדים שנולדו ממש בערב ראש השנה הקוריאני ומגיעים אוטומאטית לגיל שנתיים ביום למחרת הלידה. הסיפור מבלבל הרבה יותר כשמתייחסים לעובדה שראש השנה הקוריאני נקבע על פי מחזור הירח ולא השמש, ולכן הוא אינו קבוע בכל שנה. אז מה הגיל הקוריאני שלכם? למבולבלים צירפנו מחשבון לחישוב: http://waegukin.com/korean-age-converter.html יש למלא את הגיל הנוכחי שלכם, לסמן אם כבר היה לכם יום הולדת השנה ואם היה לכם יום הולדת מאז ראש השנה הקוריאני (סביבות ינואר-פברואר, השנה זה יצא בשמיני בפברואר).
המשך לקרוא

[הידעת?] האולימפיאדה בסיאול 1988

13987412_1766899306858212_7529221119160342490_o

בשנת 1980 נערכה האולימפיאדה במוסקבה, אך מפאת עיצומה של המלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ ולאחר כניסתה של בריה"מ לאפגניסטן, כל הארצות שהיו חלק מהברית לא הגיעו לאולימפיאדה כדי להחרים את אוייבותיהן. המהלך הזה הוריד את כמות הארצות המשתתפות באולימפיאדה ל81 - המספר הנמוך ביותר משנת 1956. כתוצאה מכך, ברית המועצות ועוד 15 מדינות השיבו בחרם על האולימפיאדה שנערכה 4 שנים לאחר מכן בלוס אנג'לס; וזאת בטענה כי לא יוכלו להבטיח את ביטחונם של האתלטים שלהם.

בשנת 1988, ארבע שנים לאחר מכן לפי המסורת, התקיימה האולימפיאדה בסיאול. הייתה זו האולימפיאדה הראשונה מאז החרם של המלחמה הקרה בה נכחו הן ארצות הציר וארצות הברית. התמיכה, לכאורה, של בריה"מ בדרום קוריאה גורמת לנורות אדומות להבהב בצפון קוריאה. הייתה זו תקופה בה חיפשה כל אחת מהקוריאות את ההכרה הבינלאומית, ותמיכתה של בריה"מ באולימפיאדה בסיאול נתפסה כאיום על מהותה של צפון קוריאה. צפון קוריאה, אגב, בחרה לערוך משחקים משלה בבירתה. האולימפיאדה הייתה פרוייקט רציני בדרום קוריאה, הושקעו בו מיטב המאמצים מתוך ידיעה שהצלחה באירוע הזה משמעו הכרה בינלאומית, וכישלון בו משמעו ההפך הגמור מכך. כחלק מהאולימפיאדה בסיאול הוצג לראשונה "הודורי" (Hodori) - הקמע האולימפי הרשמי. הודורי הוא טיגריס שלצווארו מדלייה ועליה סמל האולימפיאדה, וזאת משום שטיגריס הינה החיה הלאומית של דרום קוריאה.
המשך לקרוא

[הידעת?] עריקים צפון קוריאנים

20786115_1926264120921729_3925661633072292758_o
לאחרונה סרטונה של העריקה הצפון קוריאנית, פארק יונמי, הפך שוב ויראלי ברשת. בעקבות זאת צצות שאלות שונות ברשתות החברתיות, וחשבנו שהגיע הזמן לרכז פוסט מידע על עריקים צפון קוריאנים. פוסט זה אינו מתיימר לדון בתנאים של צפון קוריאנים בצפון קוריאה מהסיבה הפשוטה שאין מספיק מידע מהימן כדי לפרסם פה פוסט רציני בנושא; עם זאת - סוגיית הפליטים נחקרה המון, לשני הצדדים, ועל כן נשמח לפרט עליה. כמקור, פוסט זה מסתמך על מאמר אקדמאי בשם "Between Defector and Migrant: Identities and Strategies of North Koreans in South Korea" מאת ביונג הו צ'ונג. למי שזקוק לריענון - צפון קוריאה הינה מדינה דיקטטורית וקומוניסטית. שעריה פתוחים לתיירים והיא פותחת את שעריה לסין (תלמידים בחילופי סטודנטים, סוחרים וכדומה) ולעיתים למדינות אחרות לצורכי עבודה. ישנם צפון קוריאנים שבורחים לדרום קוריאה, זאת בעיקר דרך הגבול עם סין - חוצים את נהר טומן ומשם מגיעים ליעדם הנכסף. אך לצערם של עריקים רבים חייהם לא זוהרים יותר כשהם מגיעים לדרום וזו ממספר סיבות; בניהן כלכלה, השכלה, מגורים, עבודה ועוד. אך לפני שנדון בעריקים של השנים האחרונות, בואו נחזור קצת אחורה - בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה. צפון ודרום קוריאה נחלקו בידי המעצמות המנצחות (בריה"מ וארה"ב בהתאמה) וכל אחת מהן סיפחה חצי אחר של קוריאה תחת חסותה. בזמן שבשני חלקי חצי האי מתגבשות זהויות שונות, ניתנה לאנשים אפשרות לעבור לצפון\דרום קוריאה לבחירתם. בשנים אלו הצפון ביסס את מעמדו הקומוניסטי, הלאים אדמות והתנכל לדת. על כן המון בעלי קרקעות ונוצרים עברו לדרום קוריאה, ולחלופין - המון סופרים, מלומדים ומשכילים עברו לצפון קוריאה מהדרום. גם לאחר מלחמת קוריאה שהסתיימה ב1953 נעשו מאמצים רבים משני הצדדים להשיב בני משפחה ש"נתקעו" בחצי הלא נכון. כאמור, עברו מעל 50 שנים מאז פיצול הקוריאות; בזמן הזה הספיקו השתיים לסגל לעצמן אופי שונה מאוד שרק העמיק את הפערים בין צפון קוריאה הקומוניסטית לדרום קוריאה הקפיטליסטית, ולכן עריקים רבים כיום מוצאים את עצמם אבודים כשהם מגיעים לדרום. זו נראית מציאות בדיונית לחלוטין, להגיע לקוריאה אחרת לגמרי מהחברה ההומוגנית והמשותפת שהם חלקו עד לפני כמה עשורים. עריקים נאלצים להתמודד בראש ובראשונה עם משבר השפה - ההגמוניות האמריקאית גרמה לכניסת מילים רבות באנגלית לשפה הקוריאנית המודרנית, וצפון קוריאנים רבים מעידים שהם לא מבינים אחוז גדול מהנאמר להם. לאחרונה יצא סטארטאפ חדשני - אפליקציית מילון צפון-דרום קוריאנית לעריקים, שכרגע מוכיחה את עצמה כמועילה מאוד. [לפרטים נוספים: http://www.dailymail.co.uk/wires/afp/article-3019122/Translation-app-helps-N-Korea-refugees-speak-Southern.html] כשצפון קוריאנים מגיעים לדרום קוריאה הם מחוייבים לעבור קודם במרכז חינוך מחדש בשם האנאוון (Hanawon), בין חודשיים לשלושה חודשים. בזמן הזה הם לומדים על השוני בין דרום קוריאה לצפון קוריאה, לומדים מעט על המציאות החדשה ובעיקר עוברים שינוי עצמי והפנמה של ערכי הדמוקרטיה והליברליזם. לעיתים עריקים מציינים שהם מרגישים שמדובר במסגרת שאינה שונה בהרבה מ"שטיפות המוח" שנטען שמתקיימות בצפון קוריאה כנגד דרום קוריאה והאימפריאליזם האמריקאי, וכ-80% מהם מתנצרים שלא מרצונם המלא כי להשתייך לקהילה דתית מסויימת. בעיה נוספת היא בעיית המגורים - צפון קוריאנים רגילים לחיות באחווה ה"קיבוצית", מגורים משותפים עם כל בני המשפחה הקרובה ולעיתים גם המורחבת. כשהם מגיעים לדרום קוריאה כל אדם שאינו קטין זוכה במכרז לדירה מסובסדת באזורים שונים בקוריאה. פעמים רבות צפון קוריאנים מוצאים עצמם בדירה גדולה בכפר דרומי נידח, ומתקשים להתמודד עם הבידוד וההתמודדות העצמית. בעיה נוספת היא שמעבר לדירה אחרת או משותפת דורשת מהם לוותר על הדירה המסובסדת שקיבלו, ובכך מקשה עליהם גם כלכלית. קוריאה הדרומית היא מדינה תחרותית מאוד, אנשים שואפים לשלמות בכל תחומי החיים על מנת להצטיין והתבלט. אי לכך, צפון קוריאנים רבים מבזבזים את כל כספם המועט על האופנה המתחלפת, קוסמטיקה, מוצרי טיפוח ואף ניתוחים פלסטיים. הם שואפים להתנער מהזהות הצפון קוריאנית שלהם ומנסים להתערות בדרום קוריאנית במהרה, והדרך הפשוטה ביותר לזהות צפון קוריאני שלא התאקלם היא המראה החיצוני שלו. כמו כן, ההשכלה הדרום קוריאנית תחרותית כל כך שגם המעטים שכן מצליחים להתקבל לאוניברסיטה על סמך ההשכלה הקודמת שרכשו בצפון קוריאה פורשים במקרה הטוב או מתאבדים במקרה הרע. קוריאה הדרומית היא בין המדינות עם שיעור המתאבדים הגבוה ביותר בעולם, דרום קוריאנים בעצמם מתקשים להסתדר בחברה התחרותית הזו - אז קל וחומר צפון קוריאנים שזהו עולם חדש עבורם. יתרה מזאת, צפון קוריאנים רבים מגיעים לדרום קוריאה עם שאיפות קפיטליסטיות ולכן קשה להם מאוד למצוא עבודה במעמד אליו הם שואפים להגיע. הם מאמינים שכשיגיעו ימצאו עבודת צווארון לבן במהרה, ולא מוכנים לעבוד בעבודות "בזויות" מאלו - מה שגורם להם לשיעור אבטלה גבוה ולבזבז את כספם במהירות וללא הכנסה. כל אלו רק מעודדים מקרים בהם צפון קוריאנים צמאים לכסף, וכפי שמצויין בעדותה של מי-ראן (שם בדוי) במאמרה של ברברה דמיק, Nothing to Envy, פנו אליה לא פעם ולא פעמיים בבקשה שתספר את עדותה כעריקה מצפון קוריאה בתמורה לתשלום כספי (ומוסיפה שלעיתים רבות גם מנפחים מאוד את הסיפורים שלהם, ולכן חשוב מאוד לקחת בעירבון מוגבל עדויות של עריקים). אי לכל אלו, באופן לא כל כך מפתיע ישנם גם צפון קוריאנים שברחו לדרום אך ברחו חזרה לצפון כשנתקלו במציאות הקשה הזו. דרום קוריאה עדיין לא הצליחה להקים מסגרת התאקלמות טובה דייה לצפון קוריאנים שערקו, ולכן להמון קשה להתמודד עם החיים בדרום קוריאה. למקרה שכזה תוכלו לצפות בסרטון של ערוץ החדשות הקוריאני ארירנג-ניוז בשפה האנגלית: https://www.youtube.com/watch?v=DlJ71zvie0I כמו כן, ואולי כן בצורה מפתיעה, ישנם גם עריקים שברחו מרצון לצפון קוריאה! לאחר מלחמת קוריאה ארבעה חיילים אמריקאים חצו את קו הרוחב 38, שאז לא היה מגודר אלא רק מאוייש, וחיו את חייהם בצפון קוריאה. האחרון מהם שהגיע לגיל המכובד 76, ג'יימס ג'וזף דרזנוק, מת בשנה שעברה ממחלה בריאותית. בסרטו הדוקומנטרי של דניאל גורדון בצפון קוריאה "Crossing the Line" מרואיין דרזנוק באריכות, ומספר על חייו בצפון קוריאה, משפחתו וחבריו החדשים. ניתן למצוא את הסרט המלא ביוטיוב, ומומלץ באופן כללי לצפות בסרטיו הדוקומנטריים של גורדון בצפון קוריאה לתפיסת מציאות קצת אחרת. לסיכום, חייהם של העריקים לא קלים כלל, אך חשוב לקחת את כל העדויות ששומעים בפרופורציה. כמובן שישנם עריקים שחיים טוב בקוריאה הדרומית, אך נקווה שדרום קוריאה תלמד לשפר את תוכניות הקליטה שלה, ושבעתיד נמנע מקרי מוות או סבל נוספים שכאלו. נאחל לכל העריקים להצליח לחיות את חייהם בשלווה ובנחת עם המון דרמות קוריאניות וקיי-פופ :)
 
המשך לקרוא

[הידעת?] סולאל

16251626_1838697566345052_4136535301677278782_o

השנה הקוריאנית החדשה, הידועה גם כ"סולאל" (설날), "וונדאן" (원단), וונאיל (원일) ושינוול (신원) היא היום הראשון בלוח השנה הירחי. זהו אחד מהחגים המסורתיים החשובים ביותר בתרבות הקוריאנית, והוא אורך שלושה ימים – היום שלפני, היום הראשון של השנה, והיום אחריו. החג נופל בדרך כלל בחודש השני שלאחר החלופה בין קיץ לחורף, ובמקרים מיוחדים יכול ליפול בחודש השלישי. מקרה מיוחד כזה, בו החג נופל בחודש השלישי מתחילת החורף, יקרה בעתיד רק בשנת 2033. החג עצמו דומה מאוד לשנה החדשה הסינית, רק שבקוריאה ה"ירח החדש" מגיע יום אחרי שהוא מגיע בסין.

הסולאל הוא חג משפחתי, בחג זה נוהגים בני המשפחה לחזור לעיר הולדתם כדי לבקר את בני משפחתם ואת הוריהם – שם הם מבצעים טקס לאבות הקדמונים. בשנת 2016, דווח כי 36 מיליון דרום קוריאנים נסעו לבקר את משפחותיהם במהלך החג, ולא רק בתוך העיר אלא בכל רחבי המדינה. מאחר וזה אחד מהמאורעות היחידים בהם המשפחה מקובצת יחד, זה מאוד לא מכובד להיעדר מאירועים אלו. ולא לשכוח כמובן - מתנות! בחג נוהגים לחלק מתנות לחברי המשפחה, ובגדים חדשים נלבשים במהלכו. אוכל מסורתי מוגש לשולחן, כמו גם פירות שהם מצרך יקר מאוד בקוריאה. המון קוריאנים לובשים את ההאנבוק המסורתי והצבעוני שלהם ביום זה, אך בגלל שקוריאה הופכת למערבית יותר ויותר יש המעדיפים ללבוש בגדים שאינם מסורתיים. הקוריאנים, בדומה לסינים, מאמינים בגלגל המזלות. נהוג להאמין כי בודהה הזמין חיות מכל העולם לבקר, אך רק 12 הגיעו. בתמורה, הוא כיבד אותם בכך שכינה כל שנה על שם אחת מהחיות. הקוריאנים מאמינים שכל חיה מעניקה לאדם דברים שונים, למשל – שנת הסוס נחשבה לשנה טובה כלכלית ומבחינת קריירה. באופן כללי, מאמינים כי אדם שנולד בשנה של חיה מסוימת ישאב ממנה את מאפייניה. בעקבות האמונה הזו, קוריאנים רבים בוחרים בקפידה מתי להיכנס להיריון ומתי יביאו ילדים. אמונה נוספת בסולאל היא להדליק "בית ירח" שבנוי מעצים, קרשים וענפים דליקים. זה מסמן את ההגנה מרוחות רעות לשנה החדשה, והמון מוסיפים לבית הזה משאלות שהם רוצים שיתגשמו בשנה הקרובה. מאכלים שנהוג לאכול בחג הם טוק-גוק (מרק טוק), שמרוכב מעוגות אורז במרק. האמונה הרווחת היא שאחרי שאתה מסיים לאכול את המרק אתה גדל בשנה, אמונה דומה נמצאת גם בימי ההולדת הקוריאנים בהם נהוג לאכול מרק אצות. מאכל נוסף הוא ג'ון, מעין פאנקייקים העשויים מירקות ולעיתים גם מדגים ובשר.
המשך לקרוא