[הידעת?] אולימפיאדת החורף

28061820_2004607136420760_5128202051142229151_o

משחקי החורף האולימפיים ה-23 במספר, נערכים השנה בעיר פיונגצ'אנג שבקוריאה הדרומית. טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים התקיים ב-9 בפברואר 2018 וטקס הנעילה צפוי להיערך ל-25 בפברואר. פיונגצ'אנג זכתה לאחר שהפסידה במכרזים הקודמים לאירוח אולימפיאדת חורף לונקובר וסוצ'י. זוהי הפעם הראשונה שקוריאה הדרומית מארחת את אולימפיאדת החורף ופעם שנייה שתארח את המשחקים האולימפיים לאחר היא אירחה את המשחקים האולימפים בסיאול בשנת 1988. לקריאה נוספת על האולימפיאדה של שנות השמונים תוכלו לקרוא בפוסט "הידעת?" נוסף שלנו בלינק הבא.

האולימפיאדה קיבלה את הכינוי "אולימיפאדת השלום" בשל הצהרתה של צפון קוריאה כי תשתתף במשחקים. בשנת 1988 צפון קוריאה נמנעה מלהגיע לאולימפיאדה בדרום קוריאה בשל חרם של הגוש הסובייטי - וזו הפעם הראשונה שהיא נוכחת במשחקים אולימפיים בדרום קוריאה.

עם זאת, אולי יפתיע רבים לגלות שצפון קוריאה שיחקה במספר אירועי ספורט בין לאומיים בעבר. בניהם גביע העולם בכדורגל של 1966 ו-2010, ואף גביע העולם לכורגל נשים של השנים 1999, 2003, 2007 ו-2011. צפון קוריאה אף השתתפה במשחקים האולימפיים של 1964, 1992, 2006 ו-2012, וזכתה במדליות זהב, כסף וארד רבות. בין הספורטאים המפורסמים של צפון קוריאה תוכלו למצוא את רום טאה-אוק וקים ג'ו שיק, שנבחרו לייצר את צפון קוריאה בהחלקה על הקרח באולימפיאדה הנוכחית.

המאסקוטים של אולימפיאדת החורף הם לא אחרים מאשר סוהורנג ובאנדאבי - שיש שטוענים שמבוססים על הדוב והנמר מהמיתולוגיה הקוריאנית של הקמת השושלת. לקריאה נוספת בפוסט "הידעת?" שלנו על המיתולוגיה אנא כנסו ללינק הבא. טענה אחרת טוענת שהמסקוטים מבוססים על הדוב השחור - חיה המזוהה עם אומץ ונחישות בקוריאה, והנמר הסיבירי שמזוהה כרוח השומרת של קוריאה, ולכן לא מפתיע שהוא מאוד פופולארי. גם עליו תוכלו לקרוא עוד בלינק הבא.

המשך לקרוא

[הידעת?] גאצ'ונג'ול

22136889_1945050772376397_5649356635067123464_o

היום הוא גאצ'ונג'ול (개천절), יום היווסדות קוריאה הלאומי. היום מייצג את הקמת שושלת גוצ'וסון בשנת 2333 לפני הספירה על ידי טאנגון, שלפי האגדה היה גם בן של אל. גאצ'ון ("פתיחת גן עדן") מתייחס לשלישי באוקטובר, 2457 לפני הספירה - התאריך שבו הוואנונג (환웅) ירד מגן עדן כדי לחיות עם בני האדם. על פי המיתולוגיה הקוריאנית, הוואנונג הוא בנו של הוואנאין (환인) - אל השמיים. הוואנונג, שמאוד רצה לחיות על האדמה, קיבל אישור מאביו לרדת לשם יחד עם עוד 300 נוספים, וכך הם התמקמו לראשונה על הר פאקדו (כיום על הגבול בין צפון קוריאה עם סין). האגדה מספרת שדובה ונמר רצו להפוך לבני אדם, ועל מנת לעשות זאת התפללו לאלים כל יום. נאמר להם שאם ישארו במערה ויאכלו רק שום ולענה מבלי לראות את אור השמש במשך מאה ימים, הם יהפכו לבני אדם. הנמר לא היה מסוגל לעמוד במשימה ונכנע, והדובה שנשארה שם זכתה להפוך לבת אדם, להינשא להוואנונג ולהביא לו בן בשם טאנגון; שיהיה זה שיקים את השושלת הראשונה של קוריאה - גוצ'וסון. אם כן, החג מסמל את תחילת השושלת הקוריאנית על ידי טאנגון והקמתה של גוצ'וסון (צ'וסון הקדומה). בהתחלה תאריך החג נקבע ליום השלישי בחודש העשירי ללוח השנה הירחי, אבל משנת 1949 נקבע שהוא ייחגג בשלישי באוקטובר בלוח השנה הגרגוריאני.

המשך לקרוא

[הידעת?] חג הצ'וסוק

14241511_1777698295778313_940596283732715144_o
צ'וסוק (추석) הנקרא במקור "האנגאווי" (한가위; מקוריאנית עתיקה - "האמצע הגדול של הסתיו") הוא פסטיבל האסיף וחג הודיה האורך כשלושה ימים בקוריאה. כאות הוקרה על הקציר הטוב, הקוריאנים מבקרים בעיירות הקדומות של אבותיהם ועורכים סעודה מפוארת של אוכל קוריאני מסורתי; המאכל המזוהה עם החג הוא הסונגפיון (סוג של טוק - עוגות מבצק אורז) ויין אורז כגון שינדוג'ו ודונגדונגג'ו. החג נחגג ב-15 לחודש השמיני בלוח השנה הירחי. על פי האמונה הרווחת, הצ'וסוק החל מתקופת שלטונו של המלך השלישי של ממלכת שילה ומסמן את היום בו זכתה בניצחון מוחץ על יריבותיה מממלכת באקג'ה. תחרויות אריגה, קשתוּת ואומנויות לחימה נערכו כחלק מהפסטיבלים שנועדו להלל את יום זה. עם זאת, מלומדים רבים מאמינים כי מקורו של הצ'וסוק הוא דווקא בחגיגות השאמאניות העתיקות של הירח המלא וכי החג הוא ביטוי לטקסים הפולחניים שנערכו לכבודו. ממנהגי החג ניתן למנות את העליה לקברי האבות הקדמונים וניקוש עשבים שוטים מהם. כמו כן, נערך טקס קידוש האבות הנקרא צ'אריה (차례) המתקיים רק בשני מועדים בשנה, ריקודי מעגלים, התאבקות קוריאנית ועוד. במהלך החג נהוג ללבוש בגדים קוריאניים מסורתיים חגיגיים - האנבוק. מאחר והצ'וסוק הוא חג קדום שהתקיים עוד לפני חלוקת קוריאה, הוא נחגג גם בצפון. אך מאחר והדרום אימץ לעצמו את תרבות העולם המערבי - החג בדרום הוא יותר מקרב לבבות ועוסק בחגיגה עם כל המשפחה סביב השולחן. לעומת זאת, בצפון נטשו את דרכי החגיגה המסורתיים ולמעשה לא נחגג אף חג מסורתי בצפון קוריאה עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים. הצפון קוריאנים אינם מתעסקים באסיפה משפחתית אך כן משתדלים לבקר בקברי האבות הקדמונים שלהם ובאתרים מקודשים במהלך החג. תוכלו לאחל לחבריכם הקוריאנים "추석 잘 보내세요" (Chuseok jal bo-nae-seyo) ולשמח אותם בברכת "חג צ'וסוק שמח!".
המשך לקרוא

[הידעת?] שירי קייפופ קנויים

20689499_1924474877767320_4486888466777772393_o

לא הרבה יודעים, אבל גם בקוריאה וגם באמריקה מאוד מקובל לקנות שירים. ישנם כותבי ומלחיני שירים שמכינים שירי "דמו", ואמנים שונים קונים את השירים האלו ואת הזכויות עליהם. מקובל לחשוב שבאמריקה כל האמנים כותבים ומלחינים את השירים שלהם בעצמם, אך גם שם כמו בקוריאה, יש אמנים שכותבים ומלחינים בעצמם ויש כאלו שהחברה קונה עבורם שירים... ויש כאלו שעושים גם וגם.

חשוב לציין שזה שחברה קוריאנית בוחרת לקנות שיר לא מעיד על כך שאין לה או לאמנים שלה את היכולות לכתוב שירים, לצורך העניין - ג'ונגהיון מלחין וכותב שירים ללהקה שלו (SHINee) וגם לאמנים אחרים, אך הרבה מהשירים של שייני כלהקה קנויים מדמואים אמריקאים או נכתבו ע"י כותבי שירים קוריאנים. זו סה"כ חלוקת עבודה משתלמת עבור החברה שרוכשת את השיר. לצורך העניין, ישנם המון אמנים קוריאנים שהם פרפורמרים טובים מאוד, אך לא ניחנו ביכולות כתיבת והלחנת השירים. מהצד השני, ישנם המון כותבי שירים ומלחיני שירים שלא ניחנו בקול המתאים כדי לבצע את השירים שלהם, ולכן ההעסקתם של כולם יחד מעניקה פיתרון טוב לכותבי ומלחיני השירים שלא יכולים לבצע את השירים שלהם, ולאנשים שיודעים לשיר ולרקוד אך לא יודעים לכתוב ולהלחין.
המשך לקרוא

[הידעת?] יום הזיכרון לחללי הצבא הקוריאני

1 ב06.06, שאמנם עבר לפני שבועיים אך עדיין חשבנו שרלוונטי לציון, התקיים יום הזיכרון לחללי הצבא הקוריאני. זהו יום זיכרון שנתי שנועד להעצים את זיכרונם של כל החיילים שקיפחו נפשם במהלך שירותם הצבאי, בהגנה על המדינה ובעת מילוי תפקידם. היום נקרא בקוריאנית "현충일" ומדגיש בעיקרו את חללי מלחמת קוריאה שהתקיימה בשנים 1950-1953 בין קוריאה הצפונית לדרומית, שכן הייתה זו המלחמה הרצינית היחידה שקוריאה הדרומית לקחה בה חלק מאז הקמתה בשנת 1948; אך ביום זה מציינים גם חללים צבאיים נוספים. כחלק מיום הזיכרון נערך טקס בבית הקברות הלאומי בסיאול, מנהג שהתחיל בשנת 1956 וממשיך עד היום. בנוסף, בשעה עשר נשמעת סירנה ברחבי המדינה לזכרם של הנופלים, ודגל קוריאה הדרומית מורד לחצי התורן.

רבים המכנים המשותפים בין קוריאה לישראל ובניהם גם ימי ציון לאומיים כמו יום הזיכרון, שאינו מאורע משמח כל כך, אך נותן לנו תחושת הזדהות ושייכות.
המשך לקרוא

[הידעת?] נשות הנחמה

אזהרה: התוכן והלינקים המצורפים אינם פשוטים לצפיה ומכילים אונס ואלימות.
17389254_1861983370683138_2646287317324052013_o
אחד הנושאים הרגישים והבעייתיים בין דרום קוריאה ליפן, ובתוך דרום קוריאה עצמה, הוא נשות הנחמה; או לפי ההגדרה של האו"ם: "Military Sexual Slaved by Japan", ניצול מיני של נשים מקוריאה, הפיליפינים, סין ואינדונזיה לטובת סיפוק מיני ופורקן אלים של חיילים יפניים בזמן הכיבוש היפני (1910-1945). היפנים ראו זאת כתקן לוגיסטי שחייב להיות מסופק, שכן אם לא יינתנו שירותי מין לחיילים הם יאנסו את הנשים המקומיות באזורים אותם יכבשו, וזה יצור אנטי-יפניות לא נחוצה בקרב האוכלוסייה הנשלטת. על אף הכינוי "נשות" נחמה, מדובר לרוב דווקא בנערות בנות 15 (אך ישנם תיעודים על נשות נחמה שנלקחו כבר בגיל 11). רוב הנשים היו רווקות וחסרות השכלה שנלקחו למקומות מרוחקים מביתן ונאלצו להתמודד בנוסף לכל גם עם משבר שפה. כפי שכבר נאמר, נשות נחמה נלקחו מכל הקולוניות היפניות בתקופת מלחמת העולם השנייה, אך הנשים הקוריאניות היוו בין 80% ל-90% מכלל נשות הנחמה. מתיעודים ניכר כי לרוב הונו את הבנות והבטיחו להן הבטחות שווא כמו פרנסה עתידית, דאגה למשפחה, ולעיתים אף ביימו מצבים בהם כלאו את אחד מבני המשפחה והבטיחו שאם הנערות יבואו איתן – המשפחה תשוחרר מהכלא. דרכים נוספות הן חטיפה ולקיחה באלימות. בזמן שהותן, מדווחות נשים כי נאלצו לתת שירות לכ-100 גברים ביום, בתחילה בין חצי שעה לשעה לכל אדם, אך בעקבות הביקוש הגבוה הזמן צומצם לכ-10 דקות לכל חייל כשלעיתים ניתן זמן רב יותר למפקדים וגנרלים בדרגות גבוהות יותר. הן נתנו שירות במהלך כל השבוע פרט ליום אחד שברוב המקומות הוקדש לטיפול רפואי בנשים – בדיקה כי אינן בהיריון ושאינן נושאות מחלות. במידה והראשון התגלה, לעיתים היו מפילים את העובר במכוון ולעיתים מוסרים את הילדים לאימוץ. במידה והאחרון התגלה, הנשים "שוחררו לביתן" – נוצרה הרגשה שהן נשלחות חזרה לארצות מוצאן, אך ברוב המקרים הן נרצחו בכיתת יורים אכזרית, ונשרפו כדי להעלים ראיות. קבוצה של היסטוריונים מיפן, סין ודרום קוריאה מנסה בשנים האחרונות לנסות ולבחון את ההיסטוריה בכלים אובייקטיבים, וזאת בכדי להגיע להסכמה על ההיסטוריה של מזרח אסיה בנוגע לנשות הנחמה ותקופת הכיבוש היפני. כמו כן, לאורך השנים נעשו ניסיונות לתבוע את ממשלת יפן בכדי לקבל פיצויים ומחילה על פשעי המלחמה – בית המשפט ביפן דחה תביעות אלו (התיישנות והסכמי נורמליזציה פתרו את יפן מאחריות). בנוסף, מול שגרירות יפן עומד פסל של אשת נחמה שמעורר המון דילמות בין שתי המדינות; יפן מבקשת להוריד את הפסל אך קוריאה מתנגדת לכל בטענה שאין הם מוכנים למחוק את המקרה מהפרק. מינואר 1992 עד ינואר 2014 נערכו כ-1,100 הפגנות שמטרתן לדרוש מיפן לקחת אחריות על נשות הנחמה ולשלם פיצויים לנפגעות, אך עד היום נשות הנחמה לא זכו להתנצלות רשמית וישירה מהשלטון היפני. מכיוון שהחברה הקוריאנית ביקורתית מאוד, נשים רבות היססו להעיד על האונס וההתעללות שעברו. הדעה הרווחת הייתה שעדויות אלו לא רק יביישו את עצמן, אלא ישפיעו על בנותיהן ובני משפחתן ויישארו כאות קלון לעולם. רק בעשרים השנים האחרונות החלו קריאות עידוד המבקשות מנשות נחמה להעיד על האירועים שחוו – וזאת משום שכבר אין להן מה להפסיד ומשפחתן המורחבת כבר מבוססת. עם זאת, בגלל גילן המופלג של נשות הנחמה כיום, הרבה טוענים שאי אפשר לקחת את עדותן כאמת מוחלטת ויתכן והן כבר לא זוכרות את המקרים כפי שבאמת התרחשו. מקרים אלו ורבים נוספים רק מעודדים את ההפגנות וקריאותיהן של נשות הנחמה לצדק. מתוך 200,000 נשות נחמה קוריאניות משוערות, רק 237 נשים העידו ומוכרות כיום כנשות נחמה, ונכון למרץ 2016 רק 44 נשות נחמה נותרו בחיים. עובדה נוספת: פסל נשות הנחמה המפורסם מוצב מול שגרירות יפן בקוריאה, נשים רבות מפגינות על ידו עד היום ולעיתים מלבישות את הפסל בבגדים כדי להפגין אכפתיות ודאגה לנשות הנחמה. לינק לאנימציה על נשות הנחמה (אזהרה! תוכן לא פשוט לצפייה): https://www.youtube.com/watch?v=0CmWdrlv3fI
 
המשך לקרוא

[הידעת?] שנת הג'וצה

17854755_1870876286460513_4265000548663952951_o

כידוע, פסח מתקיים בחודש ניסן - שהוא החודש הראשון למניין חודשי התורה. על אף שראש השנה הוא בתשרי על פי התורה תחילת החודשים היא דווקא בחודש ניסן, ואנחנו מעברים את השנה פעם בארבע שנים בחודש נוסף (אייר א' וב') כדי שפסח יצא בדיוק בחג האביב ובעונה המתאימה. בדיוק כמו שליהודים יש ספירה ייחודית (התשע"ו, התשע"ז וכ'ו) שאינה תואמת את ספירת הנוצרים, כך גם בצפון קוריאה יש ספירה מיוחדת הנקראת ג'וצה (Juche) על שם אידיאולוגיית הג'וצה של קים איל סונג. בצפון קוריאה סופרים את השנים לפי הולדתו של המנהיג העליון, משנת 1912 הנקראת "שנת ג'וצה 1". כל השנים שקדמו לשנה זו נספרות ע"פ השנה הנוצרית, אך אפילו בעיתונים, בחדשות ובספרים משתמשים כיום בלוח השנה הג'וצאי. לוח השנה הזה אומץ בקוריאה הצפונית עם מותו של קים איל סונג, בשנת 1997. אם כן, השנה הנוכחית (2017; התשע"ז) היא שנת ג'וצה 106.

המשך לקרוא

[הידעת?] האניו

14468788_1783034011911408_3341527879693038247_o

האניו (해녀, מילולית: נשות הים) הן צוללניות באי ג'ג'ו הידועות בנפש העצמאית שלהן, ברצון הברזל שלהן ובנחישות שלהן. ההאניו הן הנציגות של מבנה המשפחה הסמיי-מטריארכלי בג'ג'ו ומסורת זו מתחילה עוד משנת 434 לספירה. במקור, צלילה הייתה התמקצעות בלעדית לגברים, פרט לנשים שהיו מצטרפות לבעליהן. במאה ה18 צוללניות עלו במספרן על צוללנים. ישנן מספר סיבות לשינוי הזה: במאה ה17 מספר רב של גברים נספה בים לאחר תאונות-דייג, מה שהשאיר את המלאכה לנשים שנותרו. הסבר נוסף הוא שלנשים יש באופן פיזיולוגי יותר שומן תת עורי וסיבולת גבוהה יותר לרטט מגברים, מה שהופך אותן למתאימות יותר לתנאים במים הקרים. מסמך מהמאה ה18 מתעד שבעבר ניגבו מיסים בצורת שבלולי אבלון מיובשים - מה שאילץ נשים רבות לצלול למים הקפואים בעודן בהיריון. לא משנה מה הסיבה, צלילה הפכה לתעשייה נשית בג'ג'ו כשנשים רבות החליפו את בעליהן כמפרנסות הראשיות במשפחה. התופעה הפכה פופולארית אחרי הכיבוש היפני בקוריאה, שהחל ב1910, וצלילה הפכה להכנסה רווחית יותר. עד התקופה הזו, רוב הסחורה מהצלילה של ההאניו ניתנה לשלטון צ'וסון כמנחה. כשהיפנים כבשו את קוריאה הם ביטלו את המנהג הזה ואפשרו להאניו למכור את השלל שלהן בשוק ולהרוויח כסף עבורו. הצמיחה של ההאניו המשיכה רבות אחרי הכיבוש, ובשנת 1960 המוקדמות ההאניו דגו מעל 60% מהדגים באי ג'ג'ו ומעל 40% מהבעלים של ההאניו נותרו מובטלים. בגלל שכל כך הרבה משפחות תלויות בהאניו כהכנסה הראשית שלהם, התפתחה אט אט חברה סמי-מטריארכלית באי ג'ג'ו כשההאניו מוצבות בראש המשפחה. באיים הקטנטנים שבחופי ג'ג'ו (כמו האי מארה) בהם הצלילה הייתה ההכנסה היחידה, המהפך הזה בתפקידי המגדר הגיעה לשיאה; גברים היו דואגים לילדים ועורכים את הקניות ואילו הנשים היו מביאות את הכסף הביתה. התגלמות נוספת לחברה המיוחדת בג'ג'ו כוללת גברים המשלמים את הנדוניה למשפחת הכלה ומשפחות החוגגות את לידתן של בנות יותר מלידתם של בנים. עם זאת, למרות שיש אלמנטים רבים של חברה מטריארכלית בג'ג'ו, הם פשוט לא רבים מספיק על מנת להתעלות על המסורת הקונפוציוניסטית הקיימת בחצי האי הקוריאני. כתוצאה מכך, מחוץ לשטח הביתי שלהם אין הרבה דברים ששונים בג'ג'ו מבשאר קוריאה; גברים עדיין ממלאים את רוב המושבים בתפקידים פוליטיים ומנהיגותיים, הם היחידים שיכולים לבצע את הטקסים הקדושים לאבות הקדמונים והם אלו שיורשים בסופו של דבר את רכוש המשפחה. כיום המצב קצת שונה, וחוגגים להאניו על היותן האוצר היקר ביותר של ג'ג'ו. הממשל הקוריאני מראה את הערכתו לתרומה המיוחדת של ההאניו לתרבות של ג'ג'ו, והם מממנים את הציוד שלהן ומתירים להן זכויות מיוחדות למכור את סחורתן הטרייה. במרץ 2014 הממשל אפילו הגיש בקשה מול אונסק"ו להכיר בהאניו כנחלת התרבות של האי. אך כמו דברים רבים בהיסטוריה, גם תעשיית הצוללנות נפלה קורבן לאינדוסטריאליזם. משנת 1960 הממשל הקוריאני חיפש דרכים להקפיץ את כלכלת המדינה בכל שטחיה, ומשום שג'ג'ו לא הייתה מקום שניתן לבנות בו מפעלים בצורה פרקטית, הממשל החליט להפוך את האי ליצואן של מנדרינות. בשנת 1969 כפריים רבים הצטרפו לתעשיית התפוזים, ויותר מ2% מהאדמה בג'ג'ו יועדה לעיבוד וייצור של מנדרינות. כל השינויים הללו השפיעו רבות על מספר נשות ההאניו, וזאת משום שכעת הוצבה בפניהן אלטרנטיבה לעבודה שאינה כרוכה בשבירת גב ובתנאים גרועים. בחמשת השנים שבין 1965 ל1970, צנח מספר ההאניו מ23,081 ל14,143. האפשרויות הרבות לקידום ולהשכלה גרמו גם לנשים צעירות רבות לנטוש את החלום להפוך להאניו ולעבור לעבוד במפעלים. בשנת 1970 כ31% מההאניו היו בנות 30 ומטה, 55% בין גיל 30 ל49 ו14% בנות 50 ומעלה. נכון לשנת 2014, 98% מהנשים העוסקות במלאכת הצלילה הן מעל גיל 50. אז איך מתחילים להיות האניו? מאמנים בנות מגיל 11, מתחילים במים רדודים ועוברים משם לעומקים מאתגרים יותר ולאחר 7 שנים של אימונים הנערה הופכת להאניו באופן רשמי. כיום ההאניו המבוגרת ביותר בת יותר מ80 שנים, והיא צוללת מעל ל66 שנים. הן משתמשות בחליפת צלילה, משקפות, כפפות, משקולות לחזה (כדי לעזור לצלילה), מנכש עשבים ורשת המחוברת למכשיר הציפה. ההאניו מאחסנות את הסחורה שלהן ברשת עד שתם יום העבודה שלהן. השהות שלהן מתחת למים תלויה בעונה, הן נשארות מתחת למים רק כשעה בחודשי בחורף הקרים, ולאחר מכן הן יוצאות להתחמם סביב למדורה ל3-4 שעות וחוזר חלילה. בחודשי הקיץ החמים הן נשארות מתחת למים כשלוש שעות ברצף לפני שהן יוצאות להפסקה. למרות זאת, ההאניו גילו שהן יכולות להישאר במים בין 5 ל6 שעות ברצף, אפילו בתקופת החורף. בכל צלילה ההאניו מגיעות לעומק של כ30 מטר ויכולות להחזיק את נשימתן מעל ל3 דקות. השלל שלהן כולל שבלולי אבלון, קונכיות, תמנונים, קיפודי ים, אסצידיות, אלגה חומה, צדפות וסוגים שונים של אצות. בנוסף, הצוללניות עומדות בסכנות רבה ממדוזות וכרישים.

המשך לקרוא

[הידעת?] סוגי דם בקוריאה

15156813_1811786845702791_5233920471659413576_o מקובל בקוריאה לשאול מה סוג הדם שלך, וזאת מכיוון שהם מאמינים בסוגי דם כבמעין גלגל מזלות אסטרולוגי. בהמון סרטים וסדרות מתייחסים לשידוך מוצלח כאחד שבו לבני הזוג יש סוגי דם מתאימים, ולעיתים אף מאשימים את סוג הדם בכשלונותיו של אדם מסויים. סוג דם A: שמרניים, מופנמים, מאופקים סבלניים, דייקנים ונוטים להיות פרפקציוניסטים. עם זאת, הם גם אובססיביים, עקשנים, אנוכיים ולחוצים. לרוב אנשים בעלי סוג דם A מוגדרים כאנשים נאמנים ומסורים, הם לא אוהבים לשתף את רגשותיהם והם משתכרים בקלות. סוג דם B: אוהבי בעלי חיים, יצירתיים, גמישים, אינדיווידואליים, אופטימיים ונלהבים. הם גם נוטים לשכוח דברים מהר, חסרי אחריות ומתרכזים בעיקר בעצמם. אנשים בעלי סוג דם B אוהבים להסתדר בכוחות עצמם, הם עצמאיים ולא אכפת להם לרוב ממה שחושבים עליהם. למרות שלרוב מתייחסים אליהם כאל עצלנים ורדודים הם יכולים להיות דיי נלהבים לגבי דברים שהם אוהבים לעשות... אבל סבלנות זה לא הצד החזק שלהם. סוג דם AB: בעלי שליטה עצמית, אמפטיים, מסוגרים ורציונאליים. בנוסף, הם גם מרוחקים, ביקורתיים, הססנים ונוטרי טינה. אנשים בעלי סוג דם AB פועלים מהראש ולא מהלב. הם רציונאלים, טובים עם כסף ולא צפויים. למרות שהם דיי מרוחקים, הם מעדיפים הרמוניה על בידוד. חלק מגדירים אותם כ"דו פרצופיים" ובעקבות כך לא מהימנים. סוג דם O: שאפתנים, אתלטיים, איתנים ובעלי ביטחון עצמי. כמו כן, הם גם יהירים, חסרי רגישות, חסרי רחמים ושחצנים. אנשים בעלי סוג דם O הם בעלי האופי המנהיגותי. הם מאוד נלהבים ומביעים זאת בצורה בולטת מאוד, אבל יכולים לשעמם אחרים למוות עם האובססיה שלהם להצלחה. הם יוצאים מנקודת הנחה שהם טובים בכל ולכן לא מהססים להמר בקלות על דברים שאחרים היו שוקלים פעמיים. אז איזה סוג דם יש לכם? --- הידעת2: להקת הקייפופ B1A4 נקראת כך משום שלאחד מתוך חמשת חברי הלהקה יש סוג דם B ולארבעה האחרים יש סוג דם A. להיצ'ול מלהקת הבנים סופר ג'וניור יש מועדון חברים שהקריטריון להתקבל אליו הוא שיהיה לך סוג דם AB.
המשך לקרוא

[הידעת?] היום הלבן

17192230_1858927314322077_7172062361289104559_oהיום הלבן (White Day) הוא חג אהבה שנוסד ביפן ב-1978. היום הלבן נחגג ב-14 במרץ, חודש בדיוק לאחר הוולנטיין. החג נחוג בעיקר ביפן, קוריאה הדרומית וטאיוואן. בוולנטיין נהוג שנשים מביאות מתנות שוקולד לגברים, כהבעת אהבה, מתוך נימוס או כמסורת כחברתית. את השוקולד קונים בחנות או מכינים עצמאית, כשנהוג יותר להכין שוקולד בהכנה עצמית אם רוצים להביע עד כמה חשוב האדם לו ניתן השוקולד. ביום הלבן מתהפכים התפקידים: גברים שקיבלו שוקולד בוולנטיין "מחזירים את הטובה" ומעניקים מתנות לנשים ביום הלבן. על פי המסורת, המתנות שמעניקים ביום הלבן הן עוגיות, תכשיטים, שוקולד לבן, הלבשה תחתונה לבנה, ומרשמלו. יש הטוענים כי שווי המתנה ביום הלבן צריך להיות פי שלושה משווי המתנה שניתנה בוולנטיין. ישנן מספר תאוריות למקורו של היום הלבן. אחת מהן מספרת שבשנת 1965 מפעל לייצור מרשמלו הציע לגברים להחזיר תמורה לשוקולד ולשאר המתנות שהם קיבלו בוולנטיין ולהביא בתורם מרשמלו לנשים. מאותו זמן היום נקרא יום המרשמלו. לאחר מכן, המפעלים שמו לב שהם יכולים להרוויח על חשבון המסורת הזו, והציעו לגברים לקנות שוקולד לבן. במקור, המתנה שהוענקה על ידי הגברים הייתה בצבע לבן, לכן יום זה נקרא היום הלבן. 

המשך לקרוא